אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן נט · ה

ד

ולזה נראה דלהכי נקיט רש"י בחולין שם שהקפה הדם באור. דמקמי דידע דרשא דנפש לרבות שותה. א"כ הא דהמחה איירי ע"י האור. דאי בחלב חי א"כ למה מקשה מהא דמחוי הוי שלא כדרך אכילתו. תיפוק ליה דחלב חי הוי שלא כד"א. וע"כ איירי ע"י האור. והקפה דם איירי ג"כ ע"י האור. וס"ל דהעיקר תלוי אם דרך אכילתו בכך. ולא אם השינוי הוא באופן שישוב להיות כמקדם או לא. אכן כדמסיק דנפש לרבות שותה. שפיר איירי הא דהמחה אף בחמה כמש"ל דמתרבי בכל ענין מנפש. וא"כ ה"ה הקפה דם. דעיקר הא דחייב על דם קרוש ילפינן לה בירושלמי פ"ב דמע"ש ופ"ח דיומא ה"ג מדכתיב בקרא לשון אכילה גבי דם. וע"ש במפרשים שמסקנת הירושלמי דיליף לה מזה. ורק לגבי טומאה בעי מחשבה ע"ש שכן עיקר בפירוש הירושלמי (וע' במ"מ פ"ז מהמ"א הט"ז שכתב דלהכי אין לוקה על חוטי דם דדם הוי רק צלול ולא חוטים וקרומים. וקשה לכאורה דנימא דלהכי נקיט לשון אכילה בדם לרבות חוטים וקרומים. וצ"ל דטפי מסתבר דאתי לרבות דם קרוש. אבל בפשוטו נראה דשאני חוטים שהחוט לא נעשה מן דם ורק שכנוס ובלוע בו דם ודמי לטעם כעיקר שאינו לוקה. ולזה כ' הרמב"ם שם דהוי כחצי שיעור משום שאין כאן דם בעין ואין בו שיעור וממשות דם. וע' מל"מ פי"ג מה' שגגות בזה ואכמ"ל) ולזה כיון דחזינן דמרבה הכתוב מנפש אף דהוי שלא כד"א כל כך כמש"ל. א"כ ה"ה אכילה דכתיב גבי דם מרבה כשהקריש בחמה דהדר למילתיה ואף דהוי חי. אבל הקריש באור דלא הדר לא מרבינן דליכא קרא לזה. ומוקמינן במסתבר. ורק בדברי המקשה דסליק אדעתי' דקפיד קרא טובא על דרך אכילתו. מסתבר ליה טפי לאוקמא קרא בהקפה באור דהוי טפי דרך אכילה. ולמסקנא דחזינן דקרא מרבה שותה אף דלא הוי כ"כ דרך אכילתו. א"כ בדם מסתבר טפי לרבות הקפה בחמה דהדר ולא נשתנה כ"כ מברייתו: ו

ועפמ"ש מיושב קושיית התוס' בחולין ק"כ ד"ה אלא שהקשו דמאי פריך על המחה את החמץ דאכילה כתיב ביה. הלא מ"מ אסור בהנאה. והתוס' תרצו דאין כרת בהנאה. אבל כבר נתקשה המגיה במל"מ פ"ג מה' שגגות דמ"מ תיקשי למאי דס"ד דהתוס' בפסחים כ"א ע"ב דיש כרת בהנאה. והשעה"מ פ"א מהחו"מ נדחק בזה ויש לפלפל בדבריו ואכ"מ. אבל לפמ"ש א"ש דעיקר קרא דנפש איצטריך דלא נימא דהוי שלא כדרך אכילתן. ורש"י בפסחים ל"ה ע"א פירש באמת טעמא דאין יוצא י"ח מצה בהמחהו משום דהוי שלא כדרך אכילתן (ועי' מל"מ פ"ה מה' יסוה"ת שנסתפק במ"ע אי בעי דרך אכילתן. ולא הביא פירש"י דהכא). ודקאמר הש"ס בחולין ק"כ הטעם משום דלא הוי לחם עוני. כבר כתבו התו' שם דהומ"ל משום דאכילה כתיב בה. ובאמת הוא דוחק גדול דל"ל להש"ס לחפש סברות אחרות. ונראה משום דאליבא דאמת בעינן להאי טעמא דכיון דגלי קרא נפש לחייב בחמץ א"כ ניליף מהיקישא דלא תאכל חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות שיוצא בכה"ג י"ח מצה וכדילפינן כעין זה בפסחים ל"ה ע"א ושם ע"ב. ולזה איצטריך טעם דלחם עוני. ולפ"ז דברי רש"י בפסחים שם צ"ע. שוב ראיתי שכבר נתקשה בזה הנו"ב במ"ת חי"ד סי' ל"ד ונדחק בזה ע"ש:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה