שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן נו · יא
וכן יש להוכיח מבדיקת האשה שהצריכו בחורין וסדקין כדאיתא בנדה דף ה' ודף י"ב ע"א דמשמע שאין קפידא אף אם תגיע באצבעה לתוך המקור וכמ"ש הפוסקים בסי' קצ"ו שצריך שתבדוק בעומק כפי אפשרותה ועכ"פ למקום שהשמש דש. ואף שהב"י בסי' קצ"ו נחלק ע"ז בכ"ז העיקר הוא כן כמ"ש המעיו"ט פרק בתרא דנדה ס"ה אות י'. וע"ש בלחם חמודות וע' באחרונים סי' קצ"ו בזה. וכן מוכח ממשנה דחולין דף ע"א שאפשר להכניס היד לתוך הרחם. ואין לחלק בין ידה ליד חבירתה. אם לא שנאמר דבעובי אצבע לא מיקרי פה"ק לענין זה וכמש"ל. וכן יש להוכיח ממה שכתבו כמה פוסקים והובאו בסי' ק"צ שהרגשת פתיחת פי המקור אינה הרגשה וטהורה. ולא אמרינן דא"א לפה"ק בלי דם. וע"כ היינו משום דבעינן שיצא מבפנים איזה דבר לחוץ. אבל בגוונא אחרינא לא. דהא בוודאי אין שייך לחלק בין נפתח מעט להרבה. דלא תוכל להרגיש זאת. שוב ראיתי שכ"כ בשאילת יעב"ץ ח"ב סס"ה ע"ש. וכ"כ הבית מאיר ועוד אחרונים בסי' קצ"ד שנחלקו שם על הנ"ש שכתב שיש לחוש לפה"ק אף שלא יצא מאומה. וע' בפ"ת שם בשם התשובה מאהבה ומהכרו"פ ועוד אחרונים שם שחלקו על הנ"ש מטעמים אחרים משמע דבגוף הסברא מודו להנ"ש ע"ש ואקצר. ודוחק לומר דמה שתוחב דבר מבחוץ לפנים הוי כמו יציאה מפנים לחוץ. דלא דמי כלל כמובן. וכן מוכח דעת הסמ"ע שהובאה במשאת בנימין סי' מ"ט שאף אם תוחבת אצבעה והמכחול ביחד לתוך פי המקור. מ"מ טהורה אם לא ראתה דם יעו"ש להדיא. אלמא דס"ל דבעובי אצבע לא אמרינן דא"א לפה"ק בל"ד: