שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן נו · י
ובאמת צריך להבין דעת הרשב"א והרא"ש ושאר ראשונים למה לא הקשו אהא דשפופרת מהא דא"א לפה"ק בל"ד וכמו שהקשו הטור וב"י. ומש"ל בטעמם מסום שהרי יצא דם בשפופרת. עדיין אינו מספיק דכל כה"ג הו"ל לפרושי. ובפרט כיון שהקשו זה גבי חתיכה הו"ל לפרש דבריהם דגבי שפופרת לא קשה משום שי"ל סברא הנ"ל. ולזה נלע"ד שהיה פשוט להרשב"א והרא"ש דלא שייכא סברא דא"א לפה"ק בל"ד רק כשנפתח הקבר מבפנים ע"י שמתעורר איזה דבר לצאת משם כגון ולד או חתיכה וכדומה וזה גורם שיתעורר הדם ג"כ לצאת. אבל ע"י מה שפותחין הקבר מבחוץ. אין מתעורר הדם שבפנים כלל. ואפשר בלא דם. וא"ש הא דשפופרת כפשוטו. וצע"ג על הטור וב"י מהיכן היה פשוט להם כ"כ דאף פה"ק מבחוץ א"א בל"ד כדי להקשות מהא דשפופרת. ואדרבא יש להוכיח להיפוך מדלא מצינו בש"ס סברא זו רק גבי חתיכה וגבי נפל בנדה כ"א ול"ח וס"ו ובכריתות י'. והו"ל להש"ס לאשמועינן בפשיטות שאם פתחו הקבר באיזה דבר א"א בלא דם. וע"כ צ"ל דבפתיחה מבחוץ באמת טהורה דאפשר בלא דם: