שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן נג · יד
ואף שיש לומר דאף שנפגם הטעם מ"מ הארס לא יצא ממנו. בכ"ז נלע"ד שיש להקל דבלא"ה דברי התפל"מ צ"ע דהרי כתבו הפוסקים דלא חיישינן בזה לבליעת כלי. ועט"ז סי' צ"ה סק"ג בזה ובאחרונים שם. ומה שחילק התפל"מ בין מה שבלע טעם בשר לחוד או טעם בשר ודגים יחד. צ"ע לענ"ד דמאי שנא כיון דקיי"ל דטעם כעיקר. ועוד דהרי עיקר מה שאסור לבשל בקדירת איסור הוא משום שאין במה שבקדירה ששים נגד כל הקדירה. ולשער נגד מה שבלעה לא ידעינן כמה בלעה. וכבר כתב הפמ"ג בהנהגת האו"ה דעכ"פ יש שלשים פעמים נגד הכלי. והנה בנ"ד א"צ לבטל רק את הטעם שנבלע מהמועט מהם או הבשר או הדגים. דממילא שוב ליכא ארס. ושפיר יש ששים במה שבקדירה נגדו. וא"ל דכיון שכבר נתאחדו הטעמים ונעשה הטעם ארסי לא מהני ביטול רק כשיבטל כל הטעם. ז"א דהא כבר כתבו האחרונים להקל כשנפל בשר לתוך דגים המתבשלים להוסיף עד ששים. אלמא אף שכבר נבלע טעם הבשר בדגים. בכ"ז מהני ביטול נגד הבשר לחוד. וה"ה בנ"ד. ולבד כל אלה הרי הח"ס בסי' ק"א היקל לגמרי בטעם דגים ואף במרק דגים שנשפך לשומן. ובפרט לפי מה שצדדנו בס"ד למעלה להקל בכלל ענין זה נראה פשוט שיש להורות להשהות הכלי מעל"ע ושלא להטריח כלל בהגעלה ומכ"ש בכלי שא"א בהגעלה: