שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן נג · י
ולזה לענ"ד העיקר בזה דהרי"ף והרמב"ם ורש"י לא ס"ל כלל שיש בו סכנה או חשש חולי. או משום דס"ל כרבא מפרזיקיא מכל הטעמים שבארנו או משום שנשתנו הטבעים וכמ"ש המג"א סי' קע"ג וכעין זה כתבו התו' במ"ק דף י"א וביומא דף ע"ז ועוד בכמה דוכתי. והנה הב"ש שם כתב שדעת הרי"ף והרמב"ם ורש"י הוא דרק בבבל היה זה חשש סכנה ולא בשארי מדינות. או דס"ל דרק במין דג שקורין ביניתא הוי סכנה לא בשאר דגים וכעין מ"ש התוס' במ"ק י"א לענין לשתות מים אחר דגים שכתבו דהש"ס איירי רק במין ביניתא. ומין זה אינו מצוי במדינותינו. וסברא זו כתב ג"כ הח"ס שהזכרנו ולא ראה שהקדימו הב"ש. והנה גם לפי סברא זו יש להתיר אצלינו. אך לענד"נ העיקר כמש"ל. כי ידוע דרך הרמב"ם להביא הכל אף מה שנוגע למדינה אחת או למין אחד כיון שהאיסור נזכר בש"ס: