שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן נג · ט
והנה רמ"א בסי' קט"ז כתב שאין לצלות דג ובשר בתנור אחד מיהו בדיעבד מותר. ומקורו מאו"ה כלל ל"ט שכתב שם דאין אסור רק אם נבלע בדג גוף שמנונית הבשר. אבל בשביל ריחא או טעם מכלי אין לחוש. והביא ראיה ממ"ש הרמב"ם דדגים שנצלו עם בשר אסור לאכלן בחלב אבל לבדן משמע דמותר וכן הביא מהא דדגים שעלו בקערה. והדבר תמוה דכיון שפוסק כרב אשי [כ"ה גירסת האו"ה שם דין כ"ז] בפסחים ע"ו. א"כ יש לאסור אף בנצלו בתנור אחד דהא רב אשי אסר שם אף בדיעבד. והגר"א כתב בטעם הרמ"א משום דריחא מותר בדיעבד כדאיתא בסי' ק"ח. אבל בד"מ מפורש מקורו מאו"ה דבריח ליכא סכנה. ואפשר לומר דס"ל דהלכה כרבא מפרזיקיא מכל ההוכחות שבארנו. אך ס"ל דרבא פליג על ר"א רק בזה דבריחא אין חשש סכנה. אבל בגוף הדבר שדג עם בשר יש חשש סכנה מודה לר"א. ולמעט במחלוקת עדיף. אך ז"א דבאו"ה שם דין כ"ז משמע שפוסק כרב אשי. ועו"ק דמנ"ל לחדש זה ולומר דרבא ס"ל הך סברא דיש חשש סכנה בזה: