אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן מט · יא

י

והנה לפמ"ש לחלק לפי סברת הרשב"א בין פוגם בעין לפגום בכלי. והקשינו לפ"ז לשמואל דס"ל מב"מ במשהו. איך ס"ל דנטל"פ מותר. לכאורה י"ל דס"ל דבמינו אסור. ורק באינו מינו דהוי בנ"ט. אוקמא אדינא דהיכא דליכא טעם בטל ברוב ושפיר שרי נטל"פ. ולזה שמן מותר. דהא שמן וודאי הוי מבשא"מ דשמן של איסור עצמו ליכא. והכי איתא בפסחים ל' ע"א דרב אמר קדירות בפסח ישברו ופרש"י דנטל"פ אסור. והיינו משום דס"ל דמב"מ לאחה"פ במשהו. ופריך וליעבד שלא במינו ומשני גזירה אטו במינו. ושמואל אמר דמותר. וקאמר דלטעמיה אזיל דס"ל כר"ש דמותר לאחר פסח ע"ש. אלמא דאי הוי ס"ל במינו במשהו הוי מודה לרב. ומפורש כדברינו. ובישועות יעקב סי' קכ"ב ראיתי שנדחק בזה והקשה דשמואל משמע הכא דס"ל נטל"פ אסור ובע"ז ס"ל דמותר. אבל הדבר פשוט כמ"ש. אך לפ"ז קשה טובא מאי שנא דנקיט רב קדירות בפסח דהא כל איסורים שבתורה דינם במינו במשהו לרב ובשא"מ בנ"ט. וניגזור נמי הכי לסברתו. וע"כ צ"ל דרב ס"ל הטעם כשיטת הרא"ה דנטל"פ הוי כעפרא בעלמא. וא"כ אין שייך לחלק בין בעין לכלי כנ"ל. וגם במינו דבמשהו מ"מ נטל"פ מותר. ורק בפסח דאסור בהנאה כמבואר שם. ס"ל דנטל"פ אסור ג"כ משום חומרא דחמץ. ולא בשאר איסורים. וא"כ מוכח דרב לא ס"ל החילוק בין בעין לפגום בכלי. ושפיר הוכיחו התוס' בחולין ח' לדידיה דאיירי בידוע שהוא ב"י. וצ"ל שחולקים כאן על תירוץ התוס' שם בפסחים שחילקו כן לרב וס"ל החילוק כמש"ל. אבל שמואל ס"ל הטעם כדעת הרשב"א. ומטרדותי ההכרח לקצר:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה