אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן מט · י

ט

והנה מש"ש התוס' לבסוף משום שפיכת כלים לכאורה אין לזה מובן כלל. ובתוס' רי"ד כתב דע"כ איירי בצונן דבמבושל הא קאמר לקמן משחא שליקא. וקשה דהא צונן אינו בולע. ונראה שדעתם לחוש משום כבישה שהרי עמדו בכליהם יותר ממעל"ע. וקיי"ל בסי' ק"ה דכבוש בכלי אסור ע"ש. אלא שלפ"ז ק"ל טובא מה הוכחתם דסתמן אב"י. דהנה הט"ז הקשה שם דהא עיקר האיסור בסוף מעל"ע. ואז נפגם הטעם בכלי כבר ע"ש. וא"כ י"ל דמעיקרא אסרו דס"ל נטל"פ אסור. וא"כ גם כבוש בכלי איסור אסור. ואח"כ התירו דנטל"פ מותר. והכא הו"ל וודאי אינו ב"י כיון ששהה השמן בתוכו מעל"ע כנ"ל. ובזה מיושבים דברי הרמב"ם שפסק דסתם כליהם הוי בני יומן. דהוא מפרש הסוגיא כנ"ל. והמפרשים נדחקו בדבריו. עכ"פ דברי התוס' קשים לכאורה. שוב ראיתי בכרו"פ סי' ק"ה סק"א שכתב ג"כ הטעם בשמן משום כבוש. והקשה על התוס' כקושייתינו הנ"ל. ותירוצו דחוק ע"ש. וצ"ע שלא הביא דברי התוס' ל"ה ע"ב וכן לא ראה דברי תוס' רי"ד שהזכרנו. אבל כבר כתב החוו"ד ששיטת התוס' הוא דשמן הוי דבר חריף כמפורש בפסקי תוס' שם. ומה שהקשה דהא משוי ליה לשבח ונדחק בזה. כבר יישב זה בישועות יעקב בטוב טעם ע"ש סי' ק"ג וקכ"ב:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה