אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן מט · ט

ח

ובעצם הראיה שהביאו התוס' והפוסקים מע"ז ל"ז דסתם כליהם אב"י צ"ע לכאורה דהא בהא דזליפתם של כלים אוסרתן פירשו התוס' פליטת כלים כדאמרינן לקמן או מולגן במי זתים. ורק שלשון זילוף משמע לשון שפיכה ע"ש. והנה דעתם שם נראה כפירש"י שם דף ע"ה שדרכם היה לבשל הזיתים. והו"ל בלוע גמור. אלא שלפ"ז צ"ע דהא לקמן ל"ח ע"ב קאמר משחא שליקא אסור ומדחי לה דנטל"פ מותר ע"ש. וא"כ מאי קטעי הא היינו מתניתין ודר"י נשיאה. וכן הקשו האחרונים. ונראה לפרש דבאמת וודאי לא כל הזיתים היו מבשלים וכידוע. רק כיון שלפעמים מבשלים. הו"ל ספק עכ"פ שמא בישלו. אבל כלים שלהם הם בחזקת איסור וכנ"ל. אך הא עדיין יש ס"ס שמא נתבשל היתר או דבר הפוגם. וצ"ל כמש"ל דכיון דהשתא ס"ד דנטל"פ אסור. ליכא ספיקא כלל דוודאי בישלו בכליהם פעם אחד דבר איסור כנ"ל. והיינו דשרו לה משום דנטל"פ מותר. וסבר רב ששת דדווקא בספק מבושל דיש ספק שמא לא נתבשל ואם נתבשל שמא לא היה בן יומו. אבל בוודאי נתבשל אסור. וע"ז קאמר ליה דמ"מ מותר דעדיין יש ס"ס שמא נתבשל דבר המותר או דבר הפוגם כנ"ל. אך באמת ז"א דאכתי איכא ס"ס דאיך וודאי לנו שבישלו בכלי ההוא דבר איסור. דהא שפיר י"ל שיש להם כלי מיוחד לבשל זיתים ועוד יש לדחות. וצ"ל דסמכו על מ"ש התוס' שם ד"ה בשלמא דגם לשמואל עיקר האיסור היה משום חתנות. ומיושב קושיית המהרש"א שם ל"ח ע"ב שהקשה ל"ל חילקו בדף ל"ו שם ג"כ בין פוגם בעין לכלי. וא"כ לפ"ז וודאי אין הוכחה דסתם כלים אב"י. וגם תקשה למה תלי הש"ס התירא בנטל"פ מותר. ונראה דנראה להו דאזלינן בתר רוב כלים שמשתמשים בהם איסור ורק שהספק הוא משום שמא הוא דבר הפוגם. וא"כ זה תלוי בנטל"פ. אבל מ"מ אין להוכיח מזה לענין סתם כלים:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה