שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן מט · ו
ולכאורה עדיין קשה לר"ש דמ"מ הוי ס"ס שמא נשתמש בדבר המותר ואף אי בדבר האסור שמא נשתמש בדבר הפוגם בעין. ואף די"ל דכלי עכו"ם חזקתם נשתמשו בהם דבר איסור דרובם מבשלים בשר ושארי דברים. מ"מ תיקשי שיש לספק אם נתבשל בו דבר המותר או פוגם באותו יום. וצ"ל דכיון דעכ"פ נתבשל בו פעם אחד דבר איסור מוקמינן לה בחזקת איסור. ובאמת הוא ספק אחד אם נתבשל בו דבר המותר באותו יום דממילא אינו בן יומו להאיסור. אלא שבפוסקים ותו' מבואר זה לשני ספיקות ע"ש. אבל מ"מ חזקת איסור איכא כנ"ל. אבל מה שנראה עוד בזה דבאמת משמע דאסרה תורה סתמא כל הכלים אף אותם שיש לספק אם מעולם בישלו בהם דבר איסור. וקשה דהו"ל ס"ס וכנ"ל. ונראה דכיון דרוב עכו"ם מבשלים דבר איסור וכן רוב כלים הם כן. לא הוי ס"ס גמור וכמ"ש התו' בכתובות ט' ע"א ד"ה ואבע"א דספק אונס לא הוי ספק משום דרוב ברצון. והנה הפנ"י הקשה שם לשיטת הרשב"א דס"ס מטעם רוב. א"כ מ"מ הו"ל רובא דסמוך מיעוטא דאונס לפלגא דאינו תחתיו. ותירץ בקונטרס אחרון דלרבנן ס"ל מיעוטא כמאן דליתא דמיא ואינו מצטרף כמו דלא מצטרף לחזקה. והנה נראה דאף ר"מ דחייש למיעוטא מ"מ בדין ס"ס ודאי מודה דהוי כמיעוטא דמיעוטא דלא חייש ר"מ. וא"כ לדידיה אף בכה"ג הוי ס"ס כיון דר"מ מחשיב המיעוט שפיר. וא"כ שפיר הוי ס"ס אף בכה"ג וכקושיית הפנ"י. ודוחק לומר דמ"מ לא הו"ל כמיעוטא דמיעוטא. וממילא מבואר שפיר דר"מ לטעמיה דס"ל חיישינן למיעוטא וא"כ הו"ל שפיר ס"ס. וקשה אכתי מגיעו"מ כנ"ל. וצ"ל דאסרה תורה נטל"פ אף בפוגם בעין. אבל ר"ש לטעמיה אזיל דמוקים לה אחזקתיה: ולענין שמא נשתמש בהם היתר אזיל בתר רובא כנ"ל. ואף דביבמות ס"ז ע"ב קאמר דר"ש ס"ל חיישינן למיעוטא. זה רק בדרך ואבע"א ע"ש ומיושב הכל. ובלאו שיטת הרשב"א הנ"ל א"ש יותר דוודאי תלי זה בפלוגתא דר"מ ורבנן ואקצר. וע' בשב שמעתתא ש"א פי"ח בענין זה: