שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן מט · ד
ובטעם דסתם כלים אב"י כ' התו' בע"ז ל"ח ע"ב והפוסקים משום ס"ס. שמא לא נשתמש בדבר האסור או שהיה פוגם מעיקרו ועוד שמא אינו ב"י ע"ש. אבל אי נוקמא אחזקה דלא היתה פגומה. א"כ הו"ל למיסר כנ"ל. וא"ל דהא סופו ליפגם כנ"ל דא"כ תיקשי מחזקת חי כנ"ל. והנראה לחלק כסברת הפרמ"ג הנ"ל דבאמת אף שסופו להיות כן מ"מ השתא שפיר מוקמינן אחזקתו שעדיין אינו כן. ולא גרע מכבר נמצא כן לפנינו דמ"מ אמרינן השתא הוא דנעשה כן כנ"ל. אך כ"ז שייך בדבר שאינו נעשה מעט מעט מקודם וכנ"ל. אבל אם נעשה מעט מעט. הרי כבר התחיל מקודם ליעשות כן וליכא לאוקמא אחזקה. ולזה שפיר מוכיח ר"מ מגיעו"מ דנטל"פ אסור כיון דאסרה התורה כליהם אף דהוי ס"ס כנ"ל. ואי נטל"פ מותר הו"ל למישרי כדאמרינן לדידן בשביל זה סתם כליהם אב"י. ועדיין י"ל דמ"מ מוקמינן אחזקת שאינו פגום ולזה אסרה תורה מספיקא. והיינו דמשני לר"ש דאר"ח בריה דרב הונא לא אסרה התורה אלא קדירה בת יומא. פי' שעיקר האיסור הוא משום בת יומא. רק דהגעילו כולם מספק משום חזקה כנ"ל. וע"ז מדחה ר"מ דבת יומא נמי א"א דלא פגמה פורתא. פי' דע"כ אין הכלי נפגם אחר מעל"ע בפעם אחת. רק הפגם מתחיל אחר הבישול מעט מעט. וא"כ ליכא חזקה כלל כיון שכבר התחילה להשתנות וכמש"ל. ולא משום דגם בשביל פגם זה ראוי להתיר. אבל ר"ש לטעמיה אזיל דס"ל ריש נדה דאף בכה"ג דחסר ואתאי והתחיל מקודם ג"כ ס"ל שפיר חזקה דמעיקרא כנ"ל. ולזה שפיר אסרה תורה משום חזקה כנ"ל. [ובאמת ודאי לא שייך לומר שכבר התחילה הליחה הטבעית להתחסר בעודו בחייו וכמבואר כן בספרי הטבע. דמ"מ אין זה ענין כלל לעיקר שינוי מחיים למות כמובן ואקצר]: