שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן מט · ג
והנראה בזה בהקדם מה שהקשו האחרונים מאי קאמר לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא דהא קיי"ל סתם כלים של עכו"ם אב"י. ובפשוטו י"ל הכוונה בידוע שהוא ב"י. אלא דתיקשי אכתי דא"כ מאי קאמר דא"א דלא פגמה פורתא. דילמא לא אסרה תורה רק בידוע שבשלו בה דבר חריף שמשביח וכן הקשה בשו"ת פמ"א סי' ס"ד שמא יבשלו בה דבר חריף ע"ש. גם באו"ח הקשה כעין זה בפסחים מ"ד דיליף מינה טעם כעיקר: דילמא דווקא לענין בשר בחלב הצריכה תורה הגעלה דשם לכ"ע טכ"ע דאורייתא. וע"כ צ"ל דבכל גוונא איירי קרא. וא"כ הדרא קושיא לדוכתא כנ"ל. והנראה עפמ"ש הרשב"א והובא בפרמ"ג ביו"ד סי' ק"ה במשבצות סק"ג דהא דמחזקינן איסורא מזמן לזמן זה רק אם ע"כ נעשה זה איזה רגע מקודם כמו במקוה דחסר ואתאי. אבל אם אפשר לומר דעכשיו ממש נעשה זה. יש לנו להעמיד על חזקתו ולומר השתא הוא דנפיל או דנטרפה. והנה ר"ש ס"ל ריש נדה דאף במקוה דחסר ואתאי לא אמרינן הרי חסר לפניך וכמ"ש התו' שם ג' ע"א ד"ה ושניהם ע"ש. מבואר דלא ס"ל סברת הרשב"א הנ"ל: