שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן מט · ב
ובסברת מחלוקת רב ושמואל נראה דלטעמייהו אזלי: ונקדים לישב מה שהקשיתי למעלה מאי מייתי מר"מ דנטל"פ אסור אף בפוגם בעין כיון דיליף מגיעולי עכו"ם. וצ"ל דכיון דטעם דר"ש דמתיר הוא משום דיליף מראויה לגר ע"ש. א"כ זה קאי אף בפוגם בעין וע"כ דר"מ גם בכה"ג אסר. אלא דתיקשי לפ"ז עכ"פ מנ"ל לר"מ הא דמגיעולי מדין ליכא למילף רק בפגם אח"כ. וגם קשה מאי מקשה הש"ס שם לר"ש מגעו"מ ואוקמא בבת יומא לימא דשאני התם דפוגם אח"כ. וצ"ל דמשמע ליה דאיירי ר"ש בכל גוונא כמו ר"מ. וגם הא דקאמר הש"ס שם לר"מ דקדירה ב"י א"א דלא פגמה פורתא. צריך מובן דיחלוקו במציאות אי פגמה אי לא. ונראה דהא באמת לכאורה י"ל דנוקמא אחזקתה שעדיין לא נפגם ולמה נאמר סתם כלים של עכו"ם אינו ב"י. אך י"ל דהויא חזקה עשויה להשתנות דהא בוודאי פגמה לבסוף. וכמ"ש התו' בכמה דוכתין וכ"כ המהרי"ט באורך בח"א סי' י"א וסי' נ"א ע"ש לענין חזקת קטנות שסופו להגדיל. ואף דאפשר שיבשל בכלי בתוך מעל"ע תבשיל אחר וממילא לא לא יפגם כמבואר בפוסקים. מ"מ כשיעמוד כמו שהוא. סופו ליפגם. וזה דומה למקוה שחסרה שהובא במהרי"ט שם מתשובת הר"ן ע"ש. אלא דלפ"ז תיקשי דא"כ חזקת חי נמי כיון שסוף אדם למות ליכא חזקת חי דהא עכ"פ ימות. ועט"ז י"ד סי' שצ"ז: