שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן מט · א
בחולין ח' ע"ב תוד"ה השוחט וכו' ע"ש שהוכיחו דשוחט בסכין עכו"מ איירי בבן יומו. דאלת"ה לפשוט מהכא בע"ז ס"ח גבי עכברא בשיכרא דרב ס"ל נטל"פ אסור. דהא סתם כלים אב"י כדמוכח בע"ז ל"ה דדבש מותר ושמן אסור ושוב התירו משום נטל"פ. וע"כ צ"ל דדבש פוגם בעין משא"כ שמן לא הוי רק משום כלי עכו"ם שאב"י. וזה כמה שנים שמעתי להקשות בשם הגאון ר"ל זצ"ל מקאלוואריע דכיון שיש חילוק בין פוגם בעין לפוגם אח"כ בכלי. א"כ אין הוכחה כלל דאיירי בבן יומו. דשפיר איירי באב"י וס"ל דאסור. ומ"מ לא פשיט גבי עכברא בשיכרא דשם פוגם בעין וי"ל דמותר וכמ"ש בעצמם לחלק בין דבש לשמן. והיא קושיא עצומה. ושוב ראיתי שהרגיש בזה בתבואות שור שם בבכור שור בחי' ע"ש. ועתה העירני אחד מלומדי למד להקשות כנ"ל. ונתתי לבי ליישב דבריהם והשבתי לו דהא בע"ז ל"ה ע"ב פליגי רב ושמואל בטעמא דשמן דרב ס"ל דניאל גזר עליו ושמואל ס"ל זליפתן של כלים אוסרתן ונטל"פ אסור. ולכאורה קשה טובא דנראה מזה דרב ס"ל דמדינא הוי שרי והיינו דנטל"פ מותר. וא"כ תיקשי דליפשוט מינה גבי עכברא בשיכרא בע"ז ס"ז דמספקא לי' להש"ס אי ס"ל נטל"פ מותר או אסור. ועוד מכל שכן נפשוט לה כנ"ל. וגם קשה לפירש"י בפסחים שכתב דרב ס"ל נטל"פ אסור ע"ש. לזה נראה דרב ס"ל דמאן דאסר אסר בכולהו ומאן דשרי שרי בכולהו. וכן משמע להדיא בע"ז ס"ז ע"ב דפריך מכלל דאיכא למ"ד נטל"פ אסור. ופי' התו' דהיינו כשפוגם בעין ומשני ר"מ היא ע"ש. ומייתי לה מגיעולי עכו"ם דהוי טעם לפגם. ותיקשי לכאורה דהתם הוי משביח בעין. וע"כ צ"ל דלא ס"ל לר"מ חילוק זה. ובאמת צ"ע שם מנ"ל להפשטן דר"מ איירי גם בכה"ג בפוגם בעין. עכ"פ נראה דרב דייק דכיון דשרינן דבש וס"ל למתניתין דנטל"פ מותר. א"כ גם שמן מותר מן הדין דאין לחלק. ולזה הוצרך לטעמא דדניאל גזר עליו. אבל שמואל ס"ל לחלק בין פוגם בעין לפוגם אח"כ כמ"ש התו' בחולין שם. ולזה שפיר הוכיחו התו' דאיירי בבן יומו. דאלת"ה ליפשוט מינה לרב לטעמיה דלא מחלק בין פגם בעין לאינו בעין כנ"ל. ומ"מ שפיר הוכיחו דסתם כלים של עכו"ם אינן בני יומן דהא במציאות לא יחלוקו. וכיון דמוכח מדשמואל דשמן אינו פוגם בעין. ע"כ צ"ל גם לרב דהא דשרי הוא משום סתם כלים של נכרים אב"י כנ"ל ומיושבים היטיב דברי התו' בס"ד: