שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן מו · יד
והנלע"ד עוד בישוב קושיית האחרונים הנ"ל. דהנה בזבחים ע"ז תנן שאם נתערבו אברי בעלי מומים באברי תמימים רא"א אם קרב ראש אחד יקרבו כל הראשים כולם. וחכ"א אפילו קרבו כולם חוץ מאחד יצא לבית השריפה. וקשה טובא למה לא יבטלו ברוב. והתו' כתבו בזבחים ע"ז ע"ב ד"ה הא שהטעם משום שדרכו למנות. וקשה לדידן דקיי"ל דרק ששה דברים לא בטלי. ובכ"ז קיי"ל דאברים באברים לא בטלי. וראיתי בכרו"פ סי' ק"א שכתב הטעם דהוי חתיכה הראויה להתכבד. דאף הראוי למזבח שייך בו ראוי להתכבד יעו"ש. ולענ"ד צ"ע טובא דבשלמא גבי הדיוט שייך דחתיכה קטנה אינה ראויה ליתן לפני אורח וגדולה ראויה. אבל לגבוה אפילו כזית מחויב להקטירו לגבוה ואין שייך בזה חשיבות כלל. והרי אף באכילת כהנים כתבו התו' דלא הוי חהר"ל מפני דמשולחן גבוה קזכו וכמש"ל. וא"ל דא"כ אף בקדשים קלים לא יהא שייך חהר"ל. כיון שאף כזית מצוה לאכול ולא להניחו ליעשות נותר. ז"א דשם המצוה מוטלת על הבעלים. ואם ירצה לכבד בזה איזה אורח. יבוש לכבדו בכזית בשר רק בחתיכה הראויה לכך. אבל בעולה אף כזית בע"כ יעלה לגבוה: