שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן מו · יא
ועפ"ז מיושב מה שקשה טובא מהא דפ"ב דערלה מ"ג דתנן התם הערלה מעלה את הכלאים ומצייר כגון שנפלה ערלה למאתים היתר ואח"כ נפלה סאה ועוד כלאים. ומבואר שם ברמב"ם ור"ש והוא מירושלמי דדווקא בכה"ג שכבר בטלה הערלה. וע' רמב"ם וראב"ד פט"ז מהמ"א בזה. וקשה כיון דקיי"ל דאיסורים מבטלים זא"ז. ואף שגם המבטל אסור מ"מ אמרינן שהאיסור המתבטל כמאן דליתא דמי. א"כ ה"נ יבטלו הכלאים והערלה זא"ז וליהוי כמאן דליתא. ולפמ"ש א"ש דאין הסברא דהוי כמאן דליתא. ורק שמתהפך להיות כהמבטל. ולזה כיון שהערלה לא נתבטלה עדיין ונאסרו כל הפירות. א"כ אף ששם איסור כלאים בטל. בכ"ז אסור בהנאה כהמבטל. אכן זה יש לדחות דגם באיסורים שנתערבו אסרו לאכלו וכמ"ש הכרו"פ סי' צ"ח. ובלא"ה הא פסק הרמב"ם פי"ח מה' פסוה"מ שאיסורין אין מבטלין זא"ז ואכמ"ל בזה וע' אחרונים בי"ד סי' צ"ח ובשו"ת שער אפרים סי' נ"ג נ"ד בזה. וזה וודאי אין שייך לומר שהבעל מום יתבטל לענין זה שיהא מותר למנויו כשאר הפסחים. ז"א דבבע"מ באמת בטל כל ענין מנוין כיון שאינו פסח כלל. והעיקר דהמבטלין אינם דומים בהתירן זה לזה לפי שכ"א נאכל רק למנויו. ולא שייך כלל רוב בזה כיון שהרוב בעצמו אינם שוים כלל זל"ז: