שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן מו · טז
והא דלר"א בעי אם קרב אחד נראה יותר דס"ל לר"א דדבר שדרכו למנות לא בטל. ואף דבליטרא קציעות בתרומות פ"ד וזבחים ע"ג ס"ל לר"א דבטל. שם הוי כל שדרכו למנות וגם רק בדרבנן כדאיתא בש"ס שם. אבל בדאורייתא ואת שדרכו למנות ס"ל דלא בטל. ולזה אם קרב ראש אחד תלינן שקרב הפסול. וכ"נ בתו' זבחים ע"ז ע"ב ד"ה הא שכתבו בפשיטות דהטעם משום שדרכו למנות והיינו אף לר"א ע"ש. ולר"פ דס"ל דגם ר"א ס"ל הך גזירה. י"ל דכיון דבעינן דווקא שכבר קרב אחד שוב אין מקום לטעות. דגם אם נתערב אבר אחד של עולה בשני אברים של בעלי מומין וכבר קרבו מזה שני אברים. שפיר שרי לר"א להקריב השלישי לכתחילה. ואדרבא הכא עדיף טפי דאמרינן כל דפריש מרובא פריש וכבר קרבו הבעלי מומין. ואף למאי דאיתא בש"ס דלר"א מקריב שנים שנים. י"ל דבכה"ג שרי אף באחד. ועכ"פ לגזור ודאי אין מקום. ורבנן ס"ל דמכל מקום אסור משום גזירה. דכיון דקודם שקרב היו כולם אסורים. כבר נדחו מהקרבה. ובשחוטין יש דיחוי כדאיתא בזבחים ע"ג. וגם י"ל דס"ל דאף משום גזירה אסור אף בקרב אחד מהם. וכן מוכרח לומר לפי מה שפסקו הרמב"ם וטוש"ע י"ד סי' ק"י דנפל אחד מהם תולים שהאיסור נפל. והיינו כר"א כדאיתא בזבחים ע"ד. וגבי אברים שנתערבו פסק הרמב"ם בפ"ו מה' פסה"מ כרבנן דר"א. וכבר הרגישו הפוסקים בזה. והראב"ד והרשב"א כתבו באמת לפסוק דלא מהני נפלה אחת דלא כר"א ע' תשובת הרשב"א סי' שכ"ה. וע"כ צ"ל כמ"ש דלרבנן ג"כ תולים בעלמא באיסור. רק הכא הטעם משום שנדחו או משום גזירה כמש"ל. ומצאתי בכ"מ פ"ז מה' ע"ז ה"י שכ"כ. וע' בכ"מ פט"ו מה' תרומות ה"ב ושעה"מ פ"ד מה' ק"פ. ויש להאריך הרבה בדבריו שם ואכ"מ. ולרבנן דברייתא בדף ע"ז בזבחים איתא שם בסוגיא הטעם משום דבע"מ מאיסי למזבח ע"ש. וע' מנחות מ"ח ע"א דיקשה ל"ל משני שם דבאברים הטעם משום גזירה ושכבר נדחו כמש"ל וכמו שתרצו התו' שם ד"ה חטא על קושייתם שם מדם פסולים. וי"ל דעדיפא משני ועוי"ל דכיון שבידו לא הוי דחוי ואקצר