שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן מו · טו
והנראה דהנה תנן בזבחים ע"ח ע"א נתערב בדם פסולים ישפך לאמה בדם התמצית ישפך לאמה ר"א מכשיר. אם לא נמלך ונתן כשר. ומפורש בש"ס ע"ט ע"ב הטעם דגזרינן מיעוט פסולים אטו רוב ור"א ס"ל דלא גזרינן. ור"פ קאמר שם דר"א ס"ל דרק בדם התמצית לא גזר דלא שכיח שיהא רוב נגד דם הנפש. ובמשנה ע"ט ע"ב איתא דם תמימים בדם בעלי מומין ישפך לאמה כוס בכוסות ר"א אומר אם קרב כוס אחד יקרבו כל הכוסות וחכ"א אפילו קרבו כולן חוץ מאחד מהן ישפך לאמה. הניתנין למטה בניתנין למעלה רא"א יתן למעלה ורואה אני התחתונים כאלו הם מים וחכ"א ישפך לאמה. ואם לא נמלך ונתן כשר. ונלע"ד ברור דגם באברים הא דלא בטיל הוא משום גזירה אטו רוב בעלי מומין. דמאי שנא מדם וגם חזינן דתנן לה במשנתינו זה אחר זה. ואף דלרב זביד שם לא ס"ל לר"א הך גזירה. וא"כ קשה ל"ל אם קרב אחד מהם. י"ל משום דלהקריב כולם כאחד מאיסי לגבוה וכמו בדם בכוס בכוסות קאמר ר"א ג"כ אם קרב אחד. ובנתערב להדיא שרי לזרוק בבת אחת דכיון שאינו זורק דם פסול לבדו לא מאיסי כמ"ש התוס' ע"ז ע"ב ד"ה בדם וע"ט ע"ב ד"ה במאי. ובלא"ה איתותב רב זביד בש"ס שם. ולפ"ז נראה דהא דתנן בדף ע"ז אברי חטאת באברי עולה יצאו לבית השריפה ולא בטלי הוא ג"כ מטעם גזירה זו. וה"ה אברי עולה באברי חטאת אף דחטאת לא הוי חהר"ל כמ"ש התו' ביבמות פ"א ע"ב. מ"מ לא בטל משום גזירה: