שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן מו · ב
והנה יפה התעורר מעכ"ת בזה. אבל באמת אדרבא מזה תיקשי עוד על הראשונים הנ"ל דהא מוכח מזה דאף בקדשים הוי חהר"ל. וכן הקשה החוות דעת בסי' ק"א והבית מאיר בשער הקבוע והבית יצחק בפתח השער. וא"א לומר שמכולם נעלמו דברי הראשונים הללו: והנראה בזה דרק בכהנים דמשולחן גבוה קזכו כתבו התו' דלא מיקרי ראויה להתכבד שאין מחזיקים טובה זה לזה. אבל בפסח שממונם הוא שפיר ראוי להתכבד שיכבדו את אחד מחבורתם בחתיכה ומנה יפה. ולשיטת רש"י ג"כ לק"מ דרש"י כתב שם זה רק לשיטתו דס"ל דלא אמרינן חתיכה ראויה להתכבד רק באיסורי הנאה כהא דע"ז ע"ד. וס"ל דפליגא על המשנה דפ' גה"נ ע' בחי' הרשב"א ביבמות פ"א וחולין ק' ובר"ן שם שכ"כ בדעת רש"י. והכא הוי רק משום דהוי כל שדרכו למנות והקילו בזה בהפ"מ יעו"ש בחי' רשב"א. וא"כ א"ש דהך דפסחים ס"ל כמתניתין דפ' גה"נ דחתיכה ראויה להתכבד לא בטלה אף באיסורי אכילה. והרשב"א בחי' שם והר"ן שם שכתבו דכיון שאינו ראוי רק לזכרי כהונה לא מיקרי ראויה להתכבד. עליהם בלא"ה קשה מהא דפסחים דהא הם כתבו שם דכבש שלם לא הוי חהר"ל ולשיטתייהו ע"כ צ"ל דבפסחים אין הטעם משום חהר"ל. ובאמת יש מקום לחלק גם להרשב"א והר"ן דשם האיסור מצד הגוף שזרים ונשים אסורים בקדשים אלו משא"כ הכא כל ישראל מותרים בפסח. ורק פסח זה נאכל למנויו לפי שהוא שלהם והתורה אסרה להם למכור או ליתן לאחר. אבל מתחילה היו יכולים כל ישראל להמנות עליו. והרי מבואר בהרשב"א והר"ן שם דבשר שלמים שמותר אף לזרים שפיר מיקרי ראוי להתכבד אף שאסור לטמאים וערלים. ועכצ"ל דכיון שאין האיסור על הגוף רק מצד סיבה מקריית שיש בו כגון שנטמא או שלא מל שפיר מיקרי זה ראוי להתכבד. ואף שיש לחלק. בכ"ז נראה כמ"ש. וכן מצאתי בכרו"פ סי' ק"א שהקשה בפסחים פ"ט דליבטיל החזה ושוק של פסח בין של שלמים. ותירץ שם דאף דחזה ושוק של שלמים לא הוי ראוי להתכבד משום שאינו ראוי רק לכהנים מ"מ של פסח שראוי לבני חבורה מיקרי ראוי להתכבד יעו"ש ולא ביאר הסברא. וע"כ צ"ל כמ"ש ואצטמיד להו דברי הגאונים הנ"ל: