שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן מו · א
ע"ד אשר הביא מעכ"ת בשם הישועות יעקב בי"ד סי' ק"א שהביא ראיה להפוסקים דכבש שלם מיקרי חתיכה הראויה להתכבד מפסחים פ"ח דאיתא שם חמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצא יבלת באחד מהם כולם יצאו לבית השריפה ופטורים מלעשות פסח שני. וקשה דליבטיל הפסול ברוב ויהיו כולם מותרים. וע"כ צ"ל משום דכבש שלם הוי ג"כ חהר"ל. וכן מוכח מזה דאינה מבושלת ג"כ הוי ראויה להתכבד. וע"ז הקשה מעכ"ת דהא כתבו התו' ושאר ראשונים ביבמות פ"א ע"ב דקדשים שאין ראויים אלא לכהנים לא מיקרי חהר"ל. ורש"י כ' שם דבטל משום הפסד מרובה א"כ ה"ה הכא לא הוי חהר"ל וגם דהא איכא הפסד מרובה. ולזה כתב דלזה לא בטל משום דהוי קבוע בכה"ג כמ"ש הש"ך בסי' ק"י סקי"ד והוכיח מזה מעכ"ת דאיסור דרבנן מיקרי אינו ראוי מה"ת דהא איתא שם דקודם זריקה מיקרי לא חזי לאכילה בשעת זריקה. אף שכתבו הרבה פוסקים דבכה"ג הוי קבוע רק מדרבנן. וא"כ מדאורייתא בטל ברוב. וכן להישועות יעקב ג"כ מוכח זה דהא חהר"ל הוי דרבנן עכ"ד: