שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן מד · נא
והכרו"פ סי' פ"ז הביא עוד ראיה שבלוע אין בו בישול מהא דבסי' צ"ב בטיפת חלב שנוער הקדירה ואין חוששין לבישול בב"ח. והנה כבר כתבו שם בסי' צ"ב המפרשים כמה תירוצים וחילוקים ע"ז דלק"מ ולא אאריך בזה. והישועו"י בסי' פ"ז כתב ראיה ממ"ש הרמב"ן שלזה לא הגעילו במלחמת סיחון ועוג מפני שהותר להם כתלי דחזירי. וקשה דמ"מ היה להגעיל בשביל הבב"ח הבלוע שכשיבשל בכלים ההם יהיה מבשל בב"ח. וע"כ צ"ל שאין בבלוע משום מבשל בב"ח. ולענ"ד אינה ראיה די"ל שבכלים הידועים שהם בני יומן מבשר או חלב לא בישלו בהם ביומו בשר או חלב. ולא הוצרכו להגעילם כי היו יכולים לבשל ביומו מאכל אחר. וגם כי הלא ידוע שבמדבר לא היה מצוי להם כ"כ בשר וחלב ועיקר אכילתם היה מן. ועיקר ההגעלה הוצרכה משום בליעת איסור בב"ח ושאר איסורים שעי"ז אסור לבשל בהם כל דבר. ועפ"ז י"ל קושיית המפרשים היכי יליף הש"ס טעם כעיקר מגיעולי מדין הא י"ל שהגעילו מפני בב"ח דהוי טע"כ לכ"ע ואכמ"ל בזה: