שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן מד · מו
ולכאורה י"ל דאף דבשבת חייב בכמאב"ד. מ"מ בב"ח פטור עד שיבשל כל צרכו. דבשבת תלוי בדעתו וכיון דאחשבה לבישולו וחשב לבשל רק כמאב"ד שפיר חייב דשם מלאכת מחשבת בעינן. וגם י"ל דהא יליף לה ממשכן שהיה שם מבשל סמנים. ובסמנים שלא הוצרכו לאכילה בישלום רק בערך שליש בישולו שיקלוט המראה מהם ולא יותר אבל בב"ח דכתיב בקרא להדיא לא תבשל. וגם איסור אכילה נכלל בלשון בישול כדאיתא בש"ס. לזה אמרינן שצריך בישול שראוי לאכילה לכל אדם. ואף אם חפץ לאכול מקודם. בטלה דעתו ולא מהני מחשבה. אבל באמת ז"א דהא בשבת חייב מבשל כמאב"ד אף שדעתו לגמור בישולו וכמבואר בפוסקים. וגם דמסמנים שפיר יש ללמוד שיבשל כל צרכו. וכמו בסמנים מבשל כל צרכם לצביעה. כי כל דבר שיעור צרכו לפי הענין שמתבשל בשבילו. ולזאת נראה שאין לחלק בין שבת לבב"ח. ואפשר לומר דאף הסוברים בשבת דאין בישול אחר בישול. מ"מ אם יקח בשר מבושל כבר ויקח מים שנתבשלו בפ"ע ויבשלם יחד זה עם זה. י"ל דשפיר חייב משום בישול וכמש"ל גבי בב"ח. משום שעתה ע"י בישולו יתאחדו הבשר והמים ומיקרי מבשל. אך י"ל דילפינן ממשכן. ושם אין דרך בישול כלל לבשל סמנים שכבר נתבשלו. כי בבישול שני לא יצבעו כהוגן. אבל בב"ח דלא שייך זה. לזה כתבו הפוסקים דכ"ע מודו דיש בישול אחר בישול וכמ"ש הפמ"ג בסי' פ"ז בש"ד סקי"ח: