אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן מא · כג

כב

והנה בירושלמי פסחים פ"ג ה"ב אהא דתנן בצק שבסידקי עריבה א"צ לבער ואם יש כזית צריך לבער בעי שם הירושלמי אם די במיעוט מכזית או צריך לבער כולו. והקשה הש"ק שם דליפשוט מפ"ב דכלאים דברובע לסאה סגי במיעוט. ותירץ דשם הוי רק מדרבנן מפני מראית העין. ושוב הקשה להפוסקים דס"ל דהכא איירי שביטל חמצו והוי ג"כ דרבנן. ותירץ דהירושלמי ס"ל דלא מהני ביטול לחמץ ידוע. והנה לפמש"ל דבכלאים הוי המה"ע דאורייתא ולאו משום מה"ע דרבנן הדרא קושיית הש"ק לדוכתא. ונראה דבאמת כיון שיש רובע לסאה הוי כשני מינים כמש"ל ולא בטל זה לגבי זה ורק כשמיעט מרובע אז בטל השאר והוי כפסולת ושרי לזרעו כשמכוין רק למין אחד. וכבר ביארנו שאין זה בתורת ביטול ברוב רק מצד שזה נקרא מין אחד לגמרי. ולזה בב"ב צ"ד גבי מוכר קיי"ל דאם יש יותר מרובע מנפה את כולו דכיון דבשעה שממעט הוי כמבטל עכשיו המותר ולאו כל כמיניה לבטל עכשיו פסולת לאחר המכירה. משא"כ בכלאים וכנ"ל. ומיושב היטב הסברא דלא מקשה הש"ס רק ללישנא דקנסא ולא ללישנא דדינא וכמש"ש הרשב"ם ובשטמ"ק ורמב"ן. וזוהי דעת הרמב"ם כמש"ל דלהכי פסק דברובע לסאה לוקה ולא הביא דביותר מרובע יבור משום דס"ל דהא דמשני הש"ס בב"ב שם דמשום חומרא דכלאים אסור ברובע הוא רק ללישנא דקנסא כנ"ל. ואיהו פסק כלישנא דדינא משום שללשון זה א"צ לדחוק בהא דכלאים כתירוץ הש"ס בב"ב שם. וגם פשטות הסוגיא בירושלמי בפ"ב דכלאים שהוא דין גמור ולא משום חומרא דכלאים יעו"ש. וא"כ ע"כ צ"ל דהא דבמוכר מנפה כולו הוי משום דינא ולא משום קנסא וכנ"ל:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה