אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן לח · יג

יב

אך הנה הפרישה בסי' פ"א הקשה דמאי קאמר חידוש הוא ושרי בטמאה הא אמה"ח איסור אחד וחלב טמאה שני איסורים. ותירץ דאין אמה"ח נוהג בטמאים. ולכאורה קשה טובא דלס"ד דקאמר דדם נעכר ונעשה חלב הוי ע"כ שני איסורים דדם נוהג בטמאה. וכבר הקשה זה בעל אור חדש בנו"ב מ"ת חי"ד סי' ל"ה ותירוצו שם דחה בעצמו ע"ש ומכ"ש לפמש"ל דדם נדה כנוס ועומד. אבל נראה לפרש בש"ס כך. דאיתא בבכורות שם דה"א כיון דחלב חידוש הוא דאף דהוי דם שרי ממילא אף בטמאה מותר. ולכאורה זה תמוה דהא אדרבא קיי"ל בעלמא דחידוש לא גמרינן מיניה והכא הסברא איפכא. אבל הכוונה דכיון דחידוש הוא ע"כ צ"ל הטעם מפני שנשתנה הדם ונעשה חלב ובעת ההתהפכות אינו ראוי כלל למאכל ולא תורת דם ולא תורת חלב עליו וכמו במוסק שכתבו הפוסקים הטעם משום שבשעה שמתהפך הדם למוסק נעשה כעפר ע"ש במג"א סי' רט"ז וכ"כ שם הגר"א בהא דדבש בשם הר"ן. וכן מפורש סברא זו בתו' חולין ס"ד ד"ה שאם דה"א דביצת טמאה מותרת מפני שנוצרה מש"ז וכמו יאלי דחמורתא. רק שלבסוף דחו זה מפני שמעורות בגידין והוי כבשר והכוונה שמה שנעשה אוכל מהש"ז הוא בא מכח גוף הטמא וא"כ בוודאי אסור וכמו ולד הטמא שאין לו היתר אף אם הוא מפריס פרסה. אבל במוסק וכן בחלב הנעשים מדם כיון שכבר בא הדם שוב אינו מושך שום כח וליחות מן הגוף רק שבעצמו משתנה למוסק וחלב. ולזה כיון שבאמצע אינו ראוי לאכילה כלל שפיר שרי אח"כ שזה דומה לאפרוח הבאה מביצת טריפה דשרי כדאיתא בתמורה ל"א משום דכי גביל עפרא בעלמא הוא ע"ש וכמ"ש המג"א שם. וכיון שהגענו למדה זו שוב לא שני לן בין איסור אחד לשני איסורין כיון דהוי בינתיים עפרא בעלמא והו"א דשרי בטמאה. אבל השתא דכתיב לאסור בטמאה ע"כ צ"ל דחלב חידוש הוא באמה"ח ולא משום שנעשה כעפר. וא"כ יפה כתב המג"א דא"א למילף מינה משום דחידוש הוא וכנ"ל ואין הטעם משום שינוי דאדרבא ניליף מטמאה לאיסורא דבאמת אינו נעשה כלל עפר בעלמא ולזה בטמאה אסור. אכן לפמש"ל דגם לרבנן דם נעכר ונע"ח א"ש בפשיטות טפי דברי המג"א דהא ע"כ א"ל הכוונה כמ"ש דמדאסר גבי טמאה ע"כ הטעם משום שינוי. דהא באמה"ח כל היוצא ממנו אסור בין חלב ובין דם אי לא נחתינן לסברא שנעשה בינתיים אינו ראוי לאכילה. אבל מ"ש על הש"ך א"ש ואינו סותר כלל דברי המג"א לפמ"ש כמובן. ועפמ"ש י"ל ג"כ מה שהקשה הפרמ"ג סי' פ"א על הפרישה הנ"ל דלמ"ד דאמה"ח נוהג בטמאים א"כ הוי תרי איסורי. ולפמש"ל א"ש כיון דהו"א טעמא מפני שנשתנה מקודם והוי עפרא בעלמא. א"כ הוי שרי אף בטמאה וכמש"ל [וראיתי אח"כ בשו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' ד' שהקשה על הש"ך הנ"ל והאריך ולא ראה שכבר הרגיש הפר"ח בזה ולפמ"ש א"ש בס"ד]:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה