שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן לח · יב
ועפמ"ש יש לישב קושית הכרו"פ סי' פ"א איך האכיל אברהם להמלאכים חלב כיון דהוי אמ"ה לרבנן. ולעצמי יישבתי דכמו שדם מן החי שרי לב"נ כן חלב ומצאתי בכרו"פ שתירץ כן. אבל לפמש"ל בלא"ה א"ש כיון דחלב בא מדם אף לרבנן א"כ לא עדיף מדם גופיה דשרי לב"נ. והנה המג"א שם כתב דלא ילפינן מחלב ששינוי מועיל דהא אמרינן בבכורות ו' חידוש הוא. ולכאורה דבריו תמוהין דהא קאמר התם דלהכי בעי קרא דהגמל לאסור חלב בהמה טמאה משום דכיון שחידשה התורה דחלב מותר הו"א דמותר אף בטמאה וא"כ י"ל דהיא גופא ילפינן דאי לאו קרא דהגמל הו"א דחידוש הוא בלי טעם כלל וממילא גם בטמא יהא מותר. ולזה אצטריך קרא לאסור בטמאה וממילא נדע שאין זה מצד חידוש וגזירת הכתוב רק בדם התירה התורה משום דנשתנה ונעשה חלב ותו לא הוי חידוש ושפיר ילפינן לעלמא. ועפ"ז נראה לישב ג"כ דברי הש"ך ביו"ד סי' פ"א שכתב דבאמה"ח לא נאסר רק בשר אבל לא היוצא ממנו כמו בכל טמא ולזה מימי חלב ג"כ מותר ע"ש ותמה הפר"ח שם עליו דהא אמרינן בבכורות שם דחלב חידוש הוא משום דהוי מאמה"ח ושרי אלמא דאף היוצא ממנו אסור. ולפמ"ש י"ל דהא דקאמר חידוש הוא זה הוא רק קודם דכתיב קרא בטמאה אבל השתא דכתיב בטמאה שפיר אמרינן דטעמא דחלב מותר משום דאמה"ח לא נאסר רק בשרו ותו לאו חידוש הוא. ואין להקשות מהתו' דחולין דף ס"ד ד"ה שאם שכתבו להקשות אמאי הוי חלב חידוש הא הוי חלב וביצה ודבש הרבה כתובים ותירצו משום דכל חדא מינייהו אתו מן החי בגוונא אחרינא ע"ש. ולפמ"ש הש"ך קשה כיון דכתיב קרא לאסור בטמאה ממילא נדע שבאמה"ח לא נאסר רק בשר וא"כ למה לי קרא לאסור ביצת עוף טמא או להתיר ביצת עוף טהור לשיטת בה"ג שם. ודוחק לומר דהתו' אזלי בשיטת הרא"מ שאוסר מימי חלב. אך ז"א דהוא גופא תירוץ התו' דהו"א דביצה דמי טפי לבשר של אמה"ח מחלב וכן דבש. אבל השתא דכתיב בכולהו גווני דשרי שפיר ילפינן מינייהו דלא נאסר רק בשר אמה"ח וכנ"ל. ואח"כ ראיתי בשו"מ ח"ב סי' צ' שהקשה על הש"ך מדברי התו' ולענד"נ כמש"ל: