אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן לח · יא

י

ועפמש"ל אמרתי לבאר דבר אגדה בברכות י' ע"א דקאמר כל גמוליו שעשה דדים במקום בינה וטעמא מאי א"ר יהודה שלא יסתכל במקום ערוה ורב מתנא אמר שלא יינק ממקום הטינופת. ולכאורה הענין תמוה דמעיקרא פשיטא ליה שחסד הוא שעשה דדים במקום בינה ובתר הכי פריך טעמא מאי ואפשר שע"ז גופיה פריך מהו החסד. אך לפ"ז תמוה דקאמר שלא יינק ממקום הטינופת וכדומה. הול"ל שיינק במקום בינה שזהו עיקר החסד. ועוד תמוה מה שייך להקשות למה לא עשה הדדים במקום הערוה. א"כ נקשה כן בכל אבר למה לא נעשה במקום אחר. ואפשר מפני שבבהמה הדדים סמוך לערוה. גם מחלוקת ר"י ור"מ ג"כ תמוה לכאורה במאי פליגי. אבל לפמ"ש א"ש בס"ד דכוונת הש"ס להקשות לר"מ דס"ל דם נעכר ונע"ח והיינו דם נדות כמש"ל. וס"ד שהדם מתקבץ במקומו ברחם ואח"כ נמשך למעלה אל הדדים ומקשה שפיר דהו"ל לעשותם סמוך לערוה ויינק מן המקור בעצמו ויהיה הענין בנקל יותר שיהיה החלב קרוב יותר לבוא. כי כל דבר יותר טוב ממקורו. וכמו שבבהמה באמת כן ולא פריך לה לר"ש דאיירי בה מקודם דלדידיה לא קשה כלל דלטעמיה אזיל דס"ל איבריה מתפרקין בנדה ט' ע"ש ולא נעשה כלל מדם נדות כנ"ל. ולזה שפיר מפרש הטעם שנעשו במקום בינה כדי שימשך יותר מדם שבמקום בינה שהוא יותר נקי וזך ועיקר הקושיא לר"מ. וסתמא דגמרא קפריך לה. או אפשר דגם לר"ש פריך לפרש מהו החסד. רק שהמתרצים מתרצים אליבא דכ"ע גם אליבא דר"מ וממילא גם לר"ש מיושב [ובצל"ח שם ראיתי דלזה קאמר שם שאמר שירה כשדר במעי אמו משום דמעוברת מסולקת דמים כדי להכין לו מזון דדם נעכר ונע"ח ע"ש. והוא תמוה דהא הך דאמר שירה רשב"י קאמר לה ואיהו ס"ל בנדה ט' דאיבריה מתפרקין. וא"ל דגם לדידיה החלב בא מדם שנתקבץ בהיותה מעוברת. ז"א. דא"כ תיקשי מסוגיא דבכורות הנ"ל וכמובן] ולזה רב יהודה תירץ בפשוטו שלא יסתכל במקום ערוה. אבל רב מתנא משני שלא יינק ממקום הטינופת הכוונה כי דם נדה מזוהם מאוד כידוע רק כשנמשך מלמטה למעלה מזדכך הדם מעט מעט שכל דבר שמתרחק ממקורו מזדכך מחלאתו וזוהמתו ולכוונה זו נעשו הדדים במקום בינה שיתמשך דרך כל גופה עד שיהיה נקי מכל פסולת [ולזה באמת מרגלא בפי כל שחלב אשה מטמטם הלב והיינו מפני שבא מדם נדה לר"מ והוא מזוהם ביותר. ולהלכה כבר השיג באדני פז ע"ז אבל בכ"ז מקום יש לו. ועוד נראה דאף לרבנן דס"ל איבריה מתפרקין ובא משאר איברים כמש"ל מ"מ כל זמן שאיבריה מפורקין אם מינקת את בנה אזי מדם הנדה שהיה ראוי להיות נעשה עתה חלב. ולזה הוא מזוהם ומטמטם הלב ודלא כבעל אדני פז סי' י"ז. וראייתו שם מנדה ט' אינה כלום ע"ש ועכ"פ מנהג ישראל תורה היא. ואין להקשות ע"ז מבכורות שם דא"כ גם לרבנן חלב אתי מדם נדה. י"ל דבטל ברוב שאר דם. ואף דדבר המעורב מתחלת ברייתו לא בטיל הכא אינו מעורב בתחלת ברייתו כי דם נדה מתקבץ בתוך הרחם וכמש"ל ודם האיברים הם לבדם ועמ"ש בחי' לב"מ בס"ד בזה בארוכה בדברי המרדכי] וממילא לר"ש א"ש ג"כ שיינק ממקום בינה שהדם נקי וזך. ועוי"ל דלא פליגי ורב יהודה משני אליבא דר"ש ור"מ אליבא דר"מ. ובהא גופא ג"כ ל"פ דגם רב מתנא אפשר ס"ל כרבנן רק מתרץ אליבא דר"מ:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה