שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן לח · ט
ובזה מיושב שפיר דברי הנ"ש והחינוך ב"י הנ"ל דגם לרבנן החלב נעשה מדם רק שאינו מדם נדה. ובסוגיא דבכורות הכי פירושא דקאמר הניחא לר"מ דדם נעכר ונע"ח. פי' דלדידיה נעשה מדם נדה ודם נדה מתקבץ ברחם בעורקיו והו"ל דם כנוס שחייבים עליו כרת. משא"כ לרבנן שנעשה בתוך האיברים בעוד שלא פירש וכמש"ל. ודם האיברים שלא פירש מותר ולא חל עליו שם איסור כלל בשעה שנשתנה לחלב וגם בבהמה יש דם נדות או שנאמר שהכוונה שנעשה מדם הכנוס וע' בשו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' צ' בשם ס' יהושע דיש דם נדות לבהמה. ולזה כשיש מראה אדמומית א"כ לא נשתנה לגמרי והו"ל דם שפירש וזה לא הותר כלל. ומדוקדק בזה לשון רש"י בבכורות שם ד"ה אמר מר שדקדק לפרש שנעשה מדם נדה וגם כתב שהאוכלו בכרת. ואי הוי דם האיברים אף לאחר שפירש אינו כ"א בלאו גרידא כדאיתא בכריתות כ"א. ומצאתי שהרגיש בנו"ב מ"ת חי"ד ס"ס ל"ה בפירש"י להוכיח דדם נדה אינו מדם האיברים ע"ש. ובשו"ת בנין עולם הקשה למ"ד דם נעכר דהא הוי דם האיברים שלא פירש ע"ש שהאריך ולא הרגיש כלל בפירש"י הנ"ל. וגם נעלם ממנו דברי הנב"י הנ"ל וע"ש שרוב דבריו שם מבוארים בנו"ב ובמג"א ר"ס רט"ז ונעלם ממנו במחכ"ת שכבר הקדימו המג"א בדבריו: