שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן לח · ו
והנלע"ד בזה עפ"י שיטת רש"י בשבת קמ"ד שהטעם דמטמא שלא לרצון משום דדם נעכר ונע"ח דזה הוי ס"ד דרבא והיינו כר"מ דס"ל דדם נדות נעכר. והנה בנדה ל"ד ע"ב מרבה דם טוהר של מצורעת דמטמא מן ולנקיבה אף דאינו מעין גמור דאינו מתעגל ויוצא מ"מ מרבה לה. וע"ש בתו' שהקשו דלירבי שאר דברים ותירצו דעדיף לרבויי דם דמטמא במקום אחר והוא דחוק. וגם קשה טובא דא"כ מנ"ל לאוקמא קרא דלזכר באם אינו ענין לנקיבה לדם טוהר כדאיתא שם ל"ד ע"ב. טפי עדיף לאוקמא לזוב באונס בזכר גופיה דג"כ מטמא טומאה חמורה כשהוא ברצון וכן בראייה ראשונה דמיבעי ליה שם וע"ש בתו' ורבא ס"ל שם באמת דאינו מטמא ע"ש וא"כ לרבא תיקשי. וגם מה שפירשו התו' דאיבעיא ליה אי הוי מעין צ"ע לענ"ד דהא בש"ס שם משמע שהוא פשוט כן. וגם מה שכתבו בתי' השני דמיבעיא ליה אי ניליף מקרא דולזכר ג"כ צ"ע דלפ"ז הלשון שבש"ס אי מעיין הוא או לא אין לו ביאור. וגם לשון הש"ס גבי רב ולוי אי מעין אחד הוא אי לא משמע דמעין הוא. אבל הנלע"ד דבאמת דם נדה מעין הוא דהכתוב קראו מקור וכדיליף בתוספתא הובאה בתו' נדה י"ט ובכ"מ. רק שאינו מתעגל ויוצא וחוזר ונבלע ולא דמי לרוק. ולזה מרבי לדם טוהר במצורעת טפי משאר דברים. משא"כ זוב מיבעיא ליה אי הוי מעין או לא. אבל זה פשיטא ליה דאיזו חוזר ונבלע כדאיתא בדף נ"ו ע"א כנ"ל. ולזה ס"ד דרבא כיון דחלב בא מדם נדה שנעכר הו"ל כדם נדה דהוי מעין ג"כ והסברא נותנת דלא בעי רצון. וכ"נ בתוספתא דשבת שהביאוה התו' בנדה י"ט והר"מ ור"ש בשילהי מכשירין דבכולהו בעי שיהיה לשון משקה ע"ש. ובדם נדה לא מייתי רק לשון מקור. דקשה מ"מ מנ"ל דמיקרי משקה. ובתו' נדה משמע דיליף מג"ש ממים. אבל בר"ש שם העתיק קרא דמקור נפתח בלשון ואומר. שהוא עוד ראיה משום דכתיב שם ולנדה. וכ"נ האמת דמעתיק כוליה קרא. וגם אי משום מים הרבה פסוקים היה מוצא במים שנקראו מקור והיינו כיון שהוא מעין ממילא מיקרי משקה וכנ"ל. וס"ל לרבא דהיינו טעמא דמטמא שלא לרצון וכן בדם מגפתה דהוי ג"כ מעין לס"ד. ולזה שפיר מקשי כיון דס"ל דחלב הוי מעין משום שבא מדם נדה הו"ל לטמויי במשהו כמו דם טוהר של מצורע שנתרבה לטמא כרוק: