אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן כא · ג

ב

אבל באמת נלע"ד להטריף בנ"ד דבאמת דברי הש"ך שכתב בסק"ב שניקב עור עליון א"צ בדיקה ואחריו נמשכו הרבה אחרונים צע"ג. דבבה"ג שממנו מקור הדין להצריך בדיקה בנגלד מוכח להדיא דגם בניקב צריך בדיקה. וזה לשון הבה"ג בה' טריפות רב ושמואל ורב אסי דאמרי קרמא עילאה והוא דאינקיב תתאה. אבל אינקיב עילאה בלא תתאה כשירה דאמר רבה ריאה דאיגליד כאהינא סומקא כשירה והוא דלא מפקא זיקא עכ"ל. והנה פשוט דמ"ש והוא דלא מפקא זיקא הוא הוספת הבה"ג ולא דגריס כן בש"ס. וכן הבין הרא"ש פא"ט שכתב על הבה"ג דבש"ס לא משמע כן. דסתם כשר משמע אף בלי בדיקה. הרי שהבין שהוא הוספת הבה"ג מסברא דנפשיה. וכן בר"ן שם כתב זה בשם הבה"ג יעו"ש להדיא. וכ"כ כל הפוסקים דין זה בשם הבה"ג. וא"כ ע"כ צ"ל דזה קאי על עיקר דין אינקיב עילאה דאיירי בה ולא על הא דאיגלד כאהינא שזה הביא רק לראיה ואין שייך לומר שיוסיף ע"ז והוא דל"מ זיקא. וא"כ מבואר דגם בניקב העליון בעי בדיקה [ואף אי נימא דגריס כן הבה"ג בש"ס. מוכח ג"כ זה. דכיון דמייתי מהא דרבה ראיה על אינקיב עילאה. א"כ דיו לבא מה"ד להיות כנדון ובעי בדיקה] וממילא אזדו להו כל החילוקים שחילקו התב"ש ולב"ש ושאר אחרונים בין נגלד רובו לנגלד פורתא. דהא מקור חילוקם הוא ממ"ש הבה"ג הא דלא מפקא זיקא רק על ריאה דאיגלדא כאהינא. אבל לפמ"ש שכתב זה על אינקיב עילאה שוב אין כאן חילוק כלל. ומ"ש הפוסקים זה על הא דאיגלדא נראה שלא דקדקו בזה משום דלא משמע להו שום סברא לחלק בזה. והרי כתב הרא"ש הטעם שכיון שנשתנית מברייתה והקרום התחתון דק חוששין שמא ניקב. וסברא זו שפיר שייכא גם בניקב העליון והתב"ש כתב בשמ"ח סק"ה לחלק דהקרום שסביב הנקב מחזיקו. וזה צ"ע דמ"מ יש כאן שינוי מברייתו והקרום התחתון הוא דק:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה