אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן כא

סימן כ

כבוד ידידי הרב הגאון המפורסם וכו' מו"ה יוסף נ"י אבד"ק סעראצק:

ע"ד אשר בא לפני מעכ"ת ריאה עם בשר בלוי על נגלד וכשקלפו הב"ב בצבצה שם וצידד מעכ"ת להחמיר וחפץ לדעת דעתי הקלושה בזה באשר שמע שיש מקומות שמקילין בזה. והאריך בדברי חכמה. והנה לא ביאר כתר"ה אם נקלף בנחת או בחוזק. וכן אם הבצבוץ הוא רק במקום אחד או על רוב השטח שתחת הבשר בלוי ומטרדותי לא אוכל להאריך וגם כי נושא הענין אינו דורש זה. ורק ארשום את הנלע"ד בדין זה למעשה בע"ה בקוצר בשורש הדין:

א

הנה מצד תר"ל לענ"ד אין מקום לאסור כי כבר כתבו כמה אחרונים שנגלד פורתא לא הוי ריעותא כלל וכ"כ בחיבורי ח"א סי' מ"ו בע"ה. וגם בשר בלוי דעת כמה אחרונים שאינה ריעותא. והא שנקרע במשמוש יד הטבח וודאי שאינה ריעותא כי זה אינה ריעותא מחיים שיצטרף לריעותא אחרת ודרך הריאות כן ליקרע במשמוש יד וכדקיי"ל בחולין מ"ו ע"ב ברש"י ותו' ובש"ע סי' ל"ז ס"ו דתלינן במשמוש יד אף בבועא דהוי ריעותא לכ"ע מ"מ לא מיקרי תר"ל. וכ"ה דעת התב"ש בסי' ל"ו סי"א ובשמ"ח שם ס"ק כ"ב. וכ"כ הפמ"ג במשבצות סי' ל"ז ס"ק י"ז. והלב"ש שם בס"ק ל"ד ל"ה כתב דהוי ריעותא כל דהו. ודבריו צ"ע לענ"ד דמנ"ל זה לעשותה ריעותא כיון דכל הפוסקים סתמו דכשר אף בבועא והרי יש מי שסובר דגם בסירכא שעברה תלינן במשמוש והביא זה הלב"ש שם סקל"ד. ושם וודאי הוי ריעותא. ובכ"ז לא דיינינן לה לתר"ל. ואף להלב"ש שם הרי כתב דהוי ריעותא כ"ד. ונגלד פורתא וודאי דלא הוי טפי מריעותא כ"ד ולא מצטרפי. ואקצר כי זה ברור שאין כאן תר"ל. וכן מוכח בס' הפרדס לרש"י ז"ל דנגלד לא הוי ריעותא והובא בחיבורי סי' מ"ז אות ה' ויש לדחות קצת דהפרדס לא ס"ל סברא דתר"ל:

ב

ואף שכתב התב"ש שם סי"א ובשמ"ח ס"ק כ"ב דהיכא שצריך בדיקה אין תולין במשמוש יד. וזה פשוט דהא מ"מ אין כאן בדיקה ולא עדיף מנאבדה בלי בדיקה דטריפה היכא שהבדיקה מעכב. ובנגלד הא קיי"ל בסי' ל"ו ס"ב דבעי בדיקה ודעת הט"ז שם ושאר אחרונים שהבדיקה מעכב. מ"מ בנ"ד לכאורה יש מקום להקל דהא הוי רק נגלד פורתא. ובנגלד פורתא דעת הש"ך דלא בעי בדיקה כלל. ואף לשאר אחרונים שמחמירים להצריך בדיקה. מ"מ כתבו דבדיעבד אינו מעכב. וכמ"ש הלב"ש סי' ל"ו סקי"ח בדעת התב"ש דבנגלד פורתא ויש עליו דבר המעכב הבדיקה כשר. ובאמת דברי הלב"ש תמוהים דהא כתב התב"ש בסי' ל"ו ס"א דמ"מ בעי בדיקה בראיית עין ומשמוש יד שלא ניקב רק קרום העליון וזה מעכב בדיעבד. וכ"כ הלב"ש שם בס"ק ג' בשמו. וא"כ כיון שיש עליו דבר המעכב הבדיקה הרי א"א לבדוק אף בראיית עין ומשמוש יד. ואין לומר דאיירי שמעכב רק בדיקת נפיחה ולא בדיקת ראיית עין. דל"ל להלב"ש לדחוק כן ולאוקמי דברי התב"ש שם רק בנגלד רובו. לימא דאיירי בכל גוונא ושפיר איירי התב"ש אף בנגלד פורתא. וכמו שנראה באמת מפשטות לשונו שם דקאי אף על נגלד פורתא דאיירי בו שם מעיקרא ע"ש. ונראה שהלב"ש הבין כמ"ש השואל ומשיב במ"ת ח"ר סי' ל"א בטעם התב"ש בדין זה דהא דראיית עין מעכב בדיעבד הוא רק בתורת קנס. דכיון שהיה יכול לבדוק ולא בדק אסור וכמו ריאה שנאבדה בלי בדיקה. וממילא היכא דא"א כלל לבדוק וודאי כשר. וכ"כ השו"מ שם באמת לדינא. ולפ"ז יש ראיה לדבריו מהלב"ש שהבין כן בדעת התב"ש. וא"כ בנ"ד שעשה כל אפשרותו לבדוק רק שנקרע במשמוש יד. שפיר כשר. וזה וודאי א"ל שנקנסנו בשביל שלא קלף בנחת שלא יקרע. דהא אפשר שהיה דבוק בחוזק ולא היה אפשר לקלוף בנחת. ובפרט לדעת הלב"ש דהבדיקה דראיית עין אינו מעכב בדיעבד. דהא כתב בסקי"ח דבנגלד פורתא ונקרע במשמוש יד טריפה מצד דהוי תר"ל. ולא משום שחסר בדיקה דהבדיקה אינה מעכבת ע"ש. וכ"נ מדהקשה בסקל"ה על התב"ש דמשמע קצת בדבריו דקאי על נגלד להטריף שלא נתלה במשמוש משום שצריך בדיקה. ומשמע שם בדבריו להדיא דבנגלד פורתא אין הבדיקה מעכב ע"ש:

ג

אבל באמת נלע"ד להטריף בנ"ד דבאמת דברי הש"ך שכתב בסק"ב שניקב עור עליון א"צ בדיקה ואחריו נמשכו הרבה אחרונים צע"ג. דבבה"ג שממנו מקור הדין להצריך בדיקה בנגלד מוכח להדיא דגם בניקב צריך בדיקה. וזה לשון הבה"ג בה' טריפות רב ושמואל ורב אסי דאמרי קרמא עילאה והוא דאינקיב תתאה. אבל אינקיב עילאה בלא תתאה כשירה דאמר רבה ריאה דאיגליד כאהינא סומקא כשירה והוא דלא מפקא זיקא עכ"ל. והנה פשוט דמ"ש והוא דלא מפקא זיקא הוא הוספת הבה"ג ולא דגריס כן בש"ס. וכן הבין הרא"ש פא"ט שכתב על הבה"ג דבש"ס לא משמע כן. דסתם כשר משמע אף בלי בדיקה. הרי שהבין שהוא הוספת הבה"ג מסברא דנפשיה. וכן בר"ן שם כתב זה בשם הבה"ג יעו"ש להדיא. וכ"כ כל הפוסקים דין זה בשם הבה"ג. וא"כ ע"כ צ"ל דזה קאי על עיקר דין אינקיב עילאה דאיירי בה ולא על הא דאיגלד כאהינא שזה הביא רק לראיה ואין שייך לומר שיוסיף ע"ז והוא דל"מ זיקא. וא"כ מבואר דגם בניקב העליון בעי בדיקה [ואף אי נימא דגריס כן הבה"ג בש"ס. מוכח ג"כ זה. דכיון דמייתי מהא דרבה ראיה על אינקיב עילאה. א"כ דיו לבא מה"ד להיות כנדון ובעי בדיקה] וממילא אזדו להו כל החילוקים שחילקו התב"ש ולב"ש ושאר אחרונים בין נגלד רובו לנגלד פורתא. דהא מקור חילוקם הוא ממ"ש הבה"ג הא דלא מפקא זיקא רק על ריאה דאיגלדא כאהינא. אבל לפמ"ש שכתב זה על אינקיב עילאה שוב אין כאן חילוק כלל. ומ"ש הפוסקים זה על הא דאיגלדא נראה שלא דקדקו בזה משום דלא משמע להו שום סברא לחלק בזה. והרי כתב הרא"ש הטעם שכיון שנשתנית מברייתה והקרום התחתון דק חוששין שמא ניקב. וסברא זו שפיר שייכא גם בניקב העליון והתב"ש כתב בשמ"ח סק"ה לחלק דהקרום שסביב הנקב מחזיקו. וזה צ"ע דמ"מ יש כאן שינוי מברייתו והקרום התחתון הוא דק:

ד

והנה עדיין יש מקום להקל בנ"ד דמ"מ אינו מעכב בדיעבד בכה"ג שעשה כל מה שבאפשרותו לבדוק וכמש"ל בשם השו"מ דהא בלא"ה פקפקו הרבה פוסקים על הדין שחידש הבה"ג בזה מה שלא נזכר בש"ס. וגם י"ל דהבה"ג לטעמו שמצריך נפיחה בכל ריאה וכבר נתקשה בזה התב"ש ר"ס ל"ו וע"ש מ"ש בזה. וכן יש להוכיח מהא דקיי"ל בושט שאם ניקב קרום אחד ע"י חולי כשר ולא חיישינן שמא הבריא. וכתבו התו' בחולין כ"ח שניכר שלא שלט החולי בעור החיצון ודקדקו האחרונים שאם ניכר ששלט אסור לפי שאין בדיקה לחיצון מנקב. ועט"ז סי' ל"ג ס"ו ואחרונים שם. ויותר מזה כתב הט"ז שם בס"ק י"ח שאם שלטה הלקותא ברוב עור החיצון ולא בכולו כשר וכן קיי"ל גבי קורקבן. וקשה טובא דא"כ לא נשאר מן החיצון שלא שלט בו הלקותא רק עור דק. וניחוש לנקב כמו בריאה. והרי אין לו בדיקה. וכבר כתב הט"ז בסי' ל"ט סק"ו דהבדיקה מעכבת בנגלד וכל שכן הוא דהא בריאה נשאר עכ"פ קרום אחד שלם. והכא נשאר מהחיצון רק מעט. ומוכח מזה דבדיעבד כשר בלא בדיקה. אך י"ל דשאני התם שניכר שלא שלט החולי באותו מקצת. וזה מוכיח שהוא שלם משא"כ בריאה שאין שום הוכחה. אבל לפ"ז ניחוש שמא נעשה ע"י קוץ או מחט. דהא כתב הט"ז בס"ס מ"ט להחמיר בקורקבן בספק קוץ והוכיח מסי' ל"ג ס"ד. וא"כ ה"ה הכא נימא כן ובפרט כיון שלא ניכר שום חולי. נימא שנעשה זה מחמת קוץ [ובאמת קושיית הט"ז מהא דסי' ל"ג ס"ד צ"ע דשם איירי בניקב עור הפנימי. ושם מצוי לינקב ע"י קוצים שאוכלת הבהמה ולזה חיישינן לקוץ. אבל בסי' מ"ט איירי בניקב עור החיצון של קורקבן ע"ש. ומבחוץ אין מצוי שינקב ע"י קוץ. ואף שמתפלשין בעפר מ"מ אין מצוי כ"כ וצ"ל דס"ל להט"ז שג"ז מצוי ואקצר] ונראה לחלק דרק בושט חיישינן לקוץ שמצוי שם קוצים שאוכלתן. וכן בקורקבן חושש הט"ז מפני שמתפלשת בעפר וכדאיתא בסי' נ"א באחרונים ולטעמו שם בסק"ה ע"ש. אבל בריאה לא שכיח מחט כלל ולזה אין לחוש למחט. דמבחוץ ג"כ הוא מילתא דלא שכיחא. שוב ראיתי בלב"ש סי' ל"ו סק"ד שהחמיר בריאה בספק מחט ע"ש. ולענ"ד י"ל כמש"ל ואכמ"ל בזה. ועכ"פ בנ"ד אין לחוש למחט כיון שיש לפנינו נגלד איזה שטח. דממחט היה נגלד רק משהו. ולקוץ ג"כ אין לחוש היכא שיש שטח נגלד. ואף שיש לחלק בין ושט לריאה דהריאה מרחפת תמיד והרוח מתפרץ לצאת. לזה יש לחוש טפי לניקב עור התחתון. וכ"כ הש"ך סי' מ"ח ס"ק ל"ב דלהכי לא מהני בריאה מה שנראה שהקרום שלם ע"ש. ונראה שלזה לחד לישנא בש"ס מטרפינן בניקב העליון בריאה. מפני שמרחפת תמיד. משא"כ בושט וקורקבן. מ"מ יש לדון דבנ"ד יש להקל ולתלות במשמוש ידא דטבחא וכמש"ל. ובפרט שכ"כ הלב"ש להדיא בסקל"ה. ורק שכתב דהוי תר"ל. וכיון דקיי"ל דלא הוי ריעותא ממילא יש להקל ונראה שע"ז סמכו המקילין שהביא מעכ"ת:

ה

אבל באמת ז"א דהא וודאי כיון שאנו רואים שיש נקב בעור הריאה: א"כ מחויבים אנחנו לראות היטב עד היכן מגיע הנקב. וכל זמן שלא נתברר לנו שנשאר שם קרום התחתון שלם הרי זו טריפה. שהרי ראינו שניקבה הריאה וכמ"ש הרשב"א בחי' שכיון שהוחל מחיים דבר המטריף צריכים אנו לידע בבירור שלא נטרפה והבאתיו בחיבורי ח"א סי' נ'. והכא גרע טפי שאנו רואים נקב בבירור ואיך נקל לומר שלא ניקב רק העליון. ונראה שזהו סברת התב"ש שהצריך בדיקה בראיית עין שהתחתון שלם וכתב שהוא מעכב והיינו שצריך עכ"פ שלפי ראות העין לא יהא ניקב הקרום התחתון. וכן מוכח מהתב"ש בעצמו דהא התב"ש דעתו בסי' ל"ו סק"א שלא הצריכו הפוסקים בדיקה רק בנגלד רובו ולא בנגלד פורתא או ניקב. ורק מסברא דנפשיה כתב שם דמ"מ צריך לראות בעיניו שיש שם קרום התחתון ואם לא ראה זה מעכב וטריפה. ולדעת השו"מ שזה רק בתורת קנס הוא תמוה דמה שייך לקנוס בזה דהא לא מצינו קנס רק היכא שיש תקנת חכמים לבדוק והוא עבר על תק"ח וכדקיי"ל ברס"י ל"ט לענין אם לא בדק הריאה וכתב שם בפמ"ג בש"ד סק"ו דה"ה מי שעבר על חומרת בה"ג ולא נפח הריאה. דכיון שקבלנו על עצמינו חומרת בה"ג הוי כעובר על תק"ח ומבטל איסור ע"ש וכ"ה בתב"ש סי' ל"ט ס"ב ובשמ"ח שם סק"ה. רק הלב"ש שם סקי"ב חולק ע"ז ומתיר. אבל בנגלד פורתא דלדעת התב"ש א"צ בדיקה מהיכי תיתי להחמיר אף בדיעבד מתורת קנס כיון שאין תקנת חכמים בזה. ועוד דהא משום קנס דעת התב"ש בסי' ל"ט ס"ד להתיר בשוגג בהפ"מ וגם במזיד דעת כמה פוסקים להקל ולחלק בין לו לאחרים. וכאן סתם התב"ש שמעכב בדיעבד.. ומוכח מזה שכוונת התב"ש כמש"ל בס"ד שכיון שיש נקב צריך לראות עד היכן הוא שולט. וכל זמן שלא ראינו שיש כאן לפי ראות עינינו קרום התחתון ה"ז בכלל ניקבה הריאה ודין זה הוא בכלל מ"ש התב"ש סי' ל"ט ס"ג שיש ריעותות שאם לא בדק טריפה ע"ש ובפמ"ג שם בש"ד סק"ח ודברי השו"מ הנ"ל תמוהים לענ"ד:

ו

ובזה מיושב מה שהקשה הלב"ש בסק"ג ע"ז ממ"ש הש"ך בסי' מ"ח סקל"ב דבריאה בלא נפיחה יש לחוש שיש נקב ואינו ניכר דהש"ך קאי שם על מחט בריאה וכיון שיש מחט לפנינו וודאי חיישינן. אבל הכא שבאמת אין ראוי להחזיק ריעותא מקרום לקרום וכמו שאין מחזיקין בושט וקורקבן וביה"כ. ורק כיון שרואים נקב צריכים אנו לדעת עד היכן מגיע הנקב. ולזה סגי אם לפי ראות העין שלם הקרום התחתון ורואים שהנקב הוא רק בעליון. ואף שאפשר שיש נקב דק בתחתון שאינו ניכר בכ"ז אין לנו להחזיק ריעותא מקרום לקרום כיון שהנקב שלפנינו אינו מגיע רק עד קרום התחתון. ואין לנו לחוש עוד כמו שאין חוששין בכל הריאה שמא יש בה נקב ואינו ניכר דהא הש"ך בסי' מ"ח כתב זה אף היכא שיש השני קרומים. וכן הוא מעשים בכל יום שע"י פושרין מבצבץ ולמראית עין אינו ניכר כלל. ועכצ"ל דבלא שום ריעותא אין לנו לחוש לזה וה"ה הכא כיון שלמראית עין יש כאן קרום התחתון שוב אין ריעותא כלל ולשיטת הלב"ש דנגלד פורתא הוי ריעותא יקשה באמת זה ויש לישב ואקצר. וגם לפמ"ש הש"ך בסי' מ"ח בדעת הרא"ש דבביה"כ א"צ בדיקה אם יש נקב. היינו כשתחוב המחט במקצת העור ואמרינן דאי הוי נקוב מעל"ע היה תחוב המחט מעל"ע. ועפמ"ג שם שכתב ג"כ שיש אומד הדעת וע' ב"ח סי' ל"ג ס"ק ט"ז וסקכ"ב ובאחרונים סי' מ"ח ואכמ"ל בזה:

ולפ"ז שמענו דבדיקת ראיית עין או נפיחה מעכב אף בדיעבד ואף אם עשה כל מה שאפשר מ"מ בעינן שיראה שאין הנקב שולט בקרום תחתון ואין הטעם משום קנס כמו שהבין השו"מ שהבאנו. וכן כל מה שפלפל שם אי מחזיקין ריעותא מקרום לקרום אין שייך לכאן וכמש"ל:

ז

ולפ"ז בנ"ד וודאי קודם שקלף הבשר בלוי א"א לראות היטיב שיש קרום התחתון ע"פ כל השטח הנגלד ורק רואים שחסר שם קרום אבל אפשר שחסר גם התחתון וא"כ כשנקרע מחמת חוזק הקליפה שוב א"א לראות שם אם יש קרום התחתון ובדיקה זו מעכבת וטריפה כנ"ל. ורק אם אומר השו"ב שאף קודם שקלף קרום השלישי ראה מבעד הקרום שקרום התחתון היה שלם באותו מקום שנקרע אח"כ בזה יש להקל. ולזה צריך דקדוק ומתינות הרבה ובחיבורי סי' מ"ז הקלתי בכגון זה כשלא היה נראה שום נגלד תחת הקרום. אבל בנגלד שפיר צריך בדיקה וכנ"ל. אכן מ"ש השו"מ שם שאין אנו בקיאין בראיית עין ומשמוש ז"א כי א"צ רק שלפי ראות עינינו אין הנקב שולט בשני הקרומים ולא יותר וכמו שבארנו. וכן מוכח מהתב"ש שהזכיר הבדיקה בראות עין ולא כתב שאין בקיאים בזה אכן אם לא ראה שיש מתחת לקרום שלישי נגלד אזי אף אם קצת נגלד אח"כ כשהסירו אם אפשר לתלות שנעשה הנגלד בקליפת הקרום נוסף. שפיר תלינן וזה תלוי בראות עיני הבודק הבקי בזה אם אפשר לתלות:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה