שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן יז · ד
ולפ"ז הוי ס"ס ספק שמא היתה הסרכא על החוד ועברה כראוי. ואף אם הסרכא היתה על מקום זה דחזינן כעת שנקרע. מ"מ שמא אם היה השו"ב ממעכה היתה עוברת במיעוך כראוי. וכאן נקרע ע"י העברת הסכין. או בהוצאת הריאה מגוף הבהמה וכמו שאנו רואים קרע בגוף הריאה במקום זה. ובפרט שלפי דברי השו"ב היתה סרכא קלה ודקה. ולפי אומדן דעתו היתה עוברת במיעוך כראוי. ואף אי נימא דהוי רגלים לדבר שהסרכא היתה במקום שנמצא הקרע. מ"מ הא כבר כתבו התוס' בכתובות ט' ע"א ד"ה ואבע"א דאף דרצון הוי רוב. מ"מ כיון דלא הוי רוב גמור. שפיר מצרפינן הא דאונס לס"ס ע"ש. ובפרט דבנ"ד השו"ב אומר שקרוב לוודאי אצלו שהסרכא היתה על החוד. וא"ל דהוי ס"ס משם אחד. דהוא ספק אחד אם הסרכא שראה השו"ב היתה סרכא גמורה או רק ליחה בעלמא שעוברת במיעוך. ז"א דכיון שיש ספק במקומה. הו"ל ס"ס גמור וכמ"ש הפוסקים בכמה דוכתי. וכן מצינו שכתבו הפוסקים ס"ס כזה גבי סרכות בכ"מ. וכ"כ הב"י גבי סרכא כפולה בסי' ל"ט ע"ש בש"ע ס"ה ובאחרונים בזה דהוי ס"ס שמא הסרכא אינה מהריאה ואם היא מהריאה שמא עיקרה בצד השני ע"ש ובפמ"ג בש"ד סקי"ז בזה. ועוד דכבר בארתי בחיבורי ח"א בס"ד בסימן נ' שיש מקום להקל בסרכא לשומן שנאבדה הריאה קודם שהעבירו הסרכא ע"ש שבארנו שאם יש עוד צד להקל יש להקל למעשה. וא"כ בנ"ד שיש צד גדול להקל ולומר שהסרכא היתה על החוד וכמאמר השו"ב שכן קרוב בעיניו. וודאי שיש להקל בהפ"מ. וגם דלפי דברי השו"ב רוב סרכות דקות כאלו עוברות במיעוך. ויש לסמוך על הרוב בכגון זה וכדמוכח בכמה דוכתי. ואקצר כי רשמתי רק העולה על רעיוני בעת שבא מעשה לידי: