שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן ט · ח
עכ"פ משמע דמומר להכעיס הוי מומר לכה"ת ואף שאינו מומר רק מצד שאינו מקפיד על איסור זה כלל ע"ש בתב"ש. וקשה טובא על הטוש"ע שלא כתבו בס' קי"ט דין זה דמומר להכעיס אף בד"א הוי חשוד לכל התורה. וכ"כ התב"ש שם בסי' ב' סקי"ח לדעת רש"י והרשב"א שהוא חשוד על הכל. וע' רמב"ם פ"ג מה' מעה"ק ה"ד שכתב דהוי רק מומר לד"א וע"ש בלח"מ פ"ב ה' שגגות. ונראה כוונתו שם דרק לענין שאינו שב מידיעתו לא מיקרי מומר בהחלט לכל התורה. אבל חשוד הוי ויש להאריך בזה ואכ"מ. ולזה נראה דגם בשבת אם עבר בפרהסיא מוכח מזה דהוי כלהכעיס ואף שנראה שעובר רק לתיאבון. מ"מ כיון שהפקיר א"ע כ"כ לחלל איסור חמור של שבת בפרהסיא מוכח שהוא מומר להכעיס ואינו מקפיד כלל על איסור. ולזה הוי מומר לכל התורה. וממילא דה"ה בדרבנן שייך זה וכמובן. ובהא דמומר לחלל שבת משמע אף לתיאבון וכמ"ש התב"ש סי' ב' וההכרח לקצר במקום שי"ל: