אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן ט · ז

ו

ועוד נראה והוא עיקר דהא קיי"ל בהוריות י"א ובש"ע י"ד סי' ב' וסי' קנ"ח דמומר להכעיס דינו כצדוקי ומין אף דהוא מומר רק לדבר אחד. ובמומר לד"א סתם ולא ידענו אם הוא לתיאבון או להכעיס איתא שם שאם אוכל שקצים ורמשים שאין דרך לאכלם לתיאבון מוכח שהוא להכעיס ור"י ס"ל בש"ס שם דאף בכלאים דרבנן הוי מומר להכעיס כיון דמפרסם איסורא. מבואר מזה דכל דמפורסם האיסור וניכר שהוא להכעיס הוי מומר לכה"ת. וצ"ע טובא על הרמב"ם וטוש"ע בי"ד סי' קנ"ח וח"מ סי' תכ"ה שכתבו אוכל נבילות או לובש כלאים להכעיס. והא קיי"ל דאפילו סתמא הוי ג"כ להכעיס. ואף למ"ד דמומר להכעיס לא הוי מין מפרש הכי הברייתא כמ"ש התו' בע"ז כ"ו ע"ב ד"ה וחד. וצ"ל דאיירי בנבילה הראוי לאכילה כמ"ש התו' שם. אבל עדיין קשה ל"ל הביאו דין זה דמומר בסתם באוכל שקצים ורמשים הוי להכעיס. ואפשר לומר ע"פ מה דאיתא בש"ס שם דמ"ד דלהכעיס הוי מין ס"ל דהא דתניא דאוכל יתוש או פרעוש הוי מומר היינו משום דבעי למיטעם טעמא דאיסורא ע"ש. וא"כ גם באוכל שקצים ורמשים י"ל כן. וכבר הקשו זה בתו' שם ד"ה התם ונדחקו בזה ע"ש. ולזה ס"ל להרמב"ם דברייתות פליגי בסברא זו. והוא פוסק כהך ברייתא משום דס"ל להלכה דלהכעיס הוי מין כמ"ש בפי"א מה' גזילה ובפ"ד מה' רוצח וכבר עמד בתבו"ש סי' ב' סקי"ח על סתירת דברי הרמב"ם בזה ויש להאריך בזה ואכמ"ל:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה