שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן ט · ו
והסברא דמומר בדרבנן באיסור שבת הוא מומר לכה"ת באיסורים דרבנן. נראה דכיון דשבת חמירא כעכו"ם ואמרינן שכיון שעבר על חילול שבת הרי הוא חשוד על כל התורה וכעכו"ם. ממילא ה"ה בדרבנן כיון שידוע שאיסור שבת קל עליו מכ"ש שיקלו בעיניו דברי סופרים בשאר מצות. וכמו שאיסורי תורה דשבת חמורים מכל המצות עד שנעשה חשוד לכל התורה. כן איסורי דרבנן דשבת ג"כ חמורים משאר איסורים ונעשה חשוד לכה"ת בדרבנן. ואף דרש"י כתב בחולין דף ה' דלהכי חשיב שבת כע"ז מפני שכופר במעשה בראשית. וא"כ כיון שלא עבר רק אדרבנן. לא שייך סברא זו. מ"מ נראה דסברא זו לאו דווקא דא"כ ל"ל בפרהסיא. ועוד דהא קיי"ל באה"ע סי' קכ"ג דמומר ליה"כ הוי ג"כ מומר לכה"ת. וגבי יה"כ לא שייך סברא זו. וע"כ צ"ל שהטעם דשבת חמירא לכל ישראל יותר מכל המצות. וכן יה"כ חמור לכל ישראל. ובדין יה"כ באמת צ"ע טובא ואכמ"ל בזה. וע' תב"ש סי' ב' סט"ז בזה. ועכ"פ ממילא מדברי סופרים דשבת נעשה חשוד לדברי סופרים לכה"ת. וירדו חז"ל לסוף דעת הבריות דרק בפרהסיא חמירא להו שבת טובא ולא בצינעא: