שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן ט · ד
עכ"פ שמענו שאם עובר על איסורי דרבנן של שבת בפרהסיא נעשה מומר לדברי סופרים לכה"ת כולה. וכן מוכח להדיא בפר"ח בקו"א לסימן ב' שעיקר יסוד סברתו מה שחולק על הבה"י הוא מצד שהקשה שם דהא קיי"ל דחשוד לדרבנן אינו חשוד לדאורייתא. ומבואר דבדרבנן מודה דהוי חשוד לכה"ת. והתב"ש בסי' ב' ס"ק כ"ח כתב דלית הילכתא כסוגיא דעירובין דההיא אזלא אליבא דר' יהודה. ור"י ס"ל לחד גירסא בהוריות דף י"א דאף במומר מדרבנן בדבר המפורסם לרבים מיקרי מומר לכה"ת. ושם קיי"ל כת"ק דלא הוי מומר בדרבנן. ודבריו תמוהים דהא הכא קיי"ל בשו"ע או"ח סי' שפ"ה דאף בדרבנן מיקרי מומר והא דהוריות י"א לא שייך כלל להא דעירובין דבהוריות שם איירי בכלאים דרבנן. ובזה בוודאי לא הוי מומר לכה"ת כולה אף בדרבנן. אבל במומר לאיסורי שבת בדרבנן הוי מומר לכה"ת כולה דשבת חמירא כעכו"ם כדאמר רב אשי בעירובין שם ס"ט ע"ב ובחולין דף ה'. ודברי התב"ש צ"ע: