אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן ז · ז

ו

ועפ"ז יש לישב ג"כ מה שנתקשו הפוסקים על הרי"ף שהשמיט הא דמותר לשחוט בסכין של ע"ז ולא הביאה כלל בהלכותיו ונדחקו בזה. ולפמ"ש י"ל דהרי"ף ס"ל כמש"ל לדעת הרמב"ם דלכתחילה אסור בכל גוונא משום דמאוס. ודיעבד ס"ל כהרא"ש בפ"ק דחולין דשרי אף במסוכנת. ולזה לא הוצרך להביא מימרא זו כלל. ולהביא ולבאר שמותר בדיעבד. אין דרכו בכך להביא דינים מדעתו מה שלא נזכר בש"ס. ולא הביא דין דלחתוך בה בשר. דכיון שלא היה יכול להביא המימרא כמו שהיא בש"ס לזה השמיטה לגמרי. וגם דבאמת הוא פשוט דלקלקל מותר. ועיקר הרבותא הוא שמותר לשחוט. ולזה ביאר ג"כ דמ"מ אסור לחתוך. וע"ז קאי רבא לבאר שאינו דבר כולל בכל מקום. אבל כיון דלא מצי לאתויי דין דמותר לשחוט. ממילא א"צ להביא כל המימרא. ורק הרמב"ם דס"ל דבמסוכנת אסור בדיעבד. לזה הביא דין זה לבאר דבבריאה אסור רק לכתחילה ובמסוכנת אסור בדיעבד. והרא"ש אף דס"ל שבדיעבד מותר אף במסוכנת. מ"מ הביא דין זה משום דס"ל דמותר לשחוט לכתחילה ולטעמיה אזיל דס"ל בפ"ג דמ"ק סי' ק"ג שלחומרא יש דיחוי אצל מצות היכא שהדבר בידו. וא"כ ס"ל כרב דימי בע"ז מ"ז שהבעיא דר"ל היא לענין דיחוי. ולא ס"ל סברא דמאיס כלל וכמש"ל. ולזה מותר לכתחילה לשחוט. ובזה מבואר שלא הביא הרא"ש דין דצמר נעבד פסול לתכלת לא בע"ז ולא בהל' ציצית. משום דלא ס"ל סברא זו. ורק לפ"ז יקשה על הרא"ש למה השמיט ס"פ כיסוי הדם מימרא דמכסין בעפר עיר הנדחת. וצ"ל טעמא משום דעיר הנדחת אינו נוהג בזה"ז. ואף דנ"מ לענין שאר אפר ועפר דע"ז. בכ"ז לא הביאו מפני שאינו מפורש בש"ס. ויותר נראה דהרא"ש ס"ל דמותר לשחוט דהוי רק מצוה רצונית ולא חיובית וכמו שיבואו להלן בדעת טוש"ע וש"פ:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה