אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן ז · ג

ב

והנה התוס' בסוכה ויבמות נתקשו למה מכסין בעפר עיר הנדחת דמשמע לכתחילה. ונדחקו דבכיסוי אין שייך לומר מאיס. והוא דוחק גדול דמה לי מצוה זו או אחרת. וגם בכיסוי נאמר שלא יהו מצות בזויות עליו. אכן לענ"ד נראה פשוט דמאיס שייך רק בדבר שנעשה בו עבירה ונשתמש לע"ז. אבל עיר הנדחת אף שטעון שריפה. מ"מ לא נעשה בו איסור רק גזה"כ הוא להצריכו שריפה. ולזה לא שייך בזה סברא דמאיס. וכן התוס' בעצמם הרגישו בחילוק זה שכתבו דאת"ל שמותר לכסות בעפר ע"ז כמו בעפר עה"נ ע"ש. רק שלא נראה להם לחלק בזה. וכן מוכח מהתו' חולין ק"מ ע"א שנסתפקו בבהמת עיר הנדחת אם הקדישה והקריבה אם עלה הקרבן. וקשה תיפוק ליה דמאוס לגבוה כמו שאר נעבדה בה עבירה. ושם אפילו בדיעבד פסול שאם עלה ירד כדין נעבד וכדקיי"ל בזבחים פ"ד ע"א. וכן במכשירי קרבן דהא פירש"י בע"ז מ"ו ע"ב דילפינן מכשירי קרבן בנעבד מאתנן ע"ש. ואתנן אסור אף בדיעבד וכמבואר שם וקרבן ומכשירי קרבן באתנן כתיבי בחד קרא ע"ש בסוגיא. וע"כ מוכח כמש"ל דנכסי עיר הנדחת לא מיקרי מאיס. ומה שפירש"י בסנהדרין קי"ב ע"ב שקדשי עיר הנדחת אין קרבים משום דמאיסותא הוא להקריב קרבנות של רשעים הללו שהודחו. אין הכוונה מצד שהם של עיר הנדחת רק מצד זבח רשעים תועבה וכדמסיק הש"ס שם הטעם בזה [וקצ"ע שם דלפ"ז צ"ל דרק קדשים של הרשעים ימותו ולא של צדיקים וסתימות לשון הש"ס והרמב"ם לא משמע כן. וגם דר"ל דקאמר שם הטעם משום ממון בעלים איירי אף בשל צדיקים. ומשמע דר"י ור"ל איירו בחד גוונא. וזה וודאי אין לומר דקרי זבח רשעים על דרך אוי לרשע ואוי לשכנו דלא מצינו זה. ולשון רש"י מוכיח להדיא דרק של רשעים ימותו. וכן מוכח להדיא בסנהדרין מ"ז ע"א יעו"ש. ועפ"ז נראה לישב מ"ש בירושלמי פ"י דסנהדרין דר"י אמר שמועלין בקדשי עיר הנדחת ורל"א אין מועלין. והקשה המל"מ בפי"ד מה' אבל דהא ר"י ס"ל דימותו משום דזבח רשעים תועבה. וקיי"ל דחטאות המתות לא נהנין ולא מועלין. והנראה בזה דהנה הא דימותו מבואר בסנהדרין שם משום דהוי תועבה גם הדמים מהקרבן. אבל בלא"ה הול"ל שירעה עד שיסתאב ע"ש. והנה אם ישובו בתשובה לא הוי תועבה. ורק לר"י דס"ל בסנהדרין מ"ז ע"א דכיון שנדחה ידחה. שוב אין יכולים להקריבו. וגם אין עומד שיתכפר באחר. דהא אין מענים דינם עד שיקריבו קרבנותיהם. וגם דהא אין להם נכסים שנכסיהם אובדים. וצ"ע אם הקנו להם אח"כ אם אובדים ג"כ. וא"כ בכה"ג ודאי שירעו עד שיסתאבו דלענין דמיהם לא שייך לומר כיון דאידחי אידחי. דהא דמיהם לא באו לעולם עדיין. וע' מל"מ פ"ג מה' שגגות ה"ז שהאריך בענין זה אם הדמים נדחים ויש להאריך בדבריו אך אכ"מ. ולזה ס"ל לר"י שפיר דמועלים. דרק בחטאות המתות שאין להם סברא שימלטו מן המיתה. בזה קיי"ל שאין מועלים: אבל הכא שאפשר שישובו בעליהם בתשובה ויהי דינם ברעייה כמש"ל. שפיר מועלים גם השתא כדין כל הנדונים ברעייה כדאיתא במעילה י"ג. ונראה דלהכי חשיב במעילה שם כל חטאות המתות בפרט שאין מועלים בהם כדי למעוטי בכה"ג דאף שימותו. מ"מ מועלים בהם. ויש להאריך בזה ואכמ"ל]. שוב מצאתי שהתו"ח ס"פ כיסוי הדם כתב ג"כ לחלק בין עה"נ לע"ז דבעה"נ לא שייך מאיס. ות"ל שכוונתי לדעתו הג'. רק שבדברינו נתבאר יותר בס"ד:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה