אור ברסלב

שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

סימן ז · ב

א

אכן נראה דבנ"ד פשוט שאסור לכתחילה מפני שמאוס לגבוה וכדאיתא בע"ז מ"ז לענין צמר נעבד לציצית והכי קיי"ל בא"ח סי' י"א ס"ח ובסי' תקנ"ד סי"א וסי' תקפ"ו ס"ג לענין שופר וסי' תרמ"ט ס"ג לענין לולב דאף דבדיעבד יצא משום דלאו ליהנות ניתנו או משום שהאשירה נתבטלה והותרה בהנאה. מ"מ אסור לכתחילה משום שמאוס לדבר מצוה. וכ"כ התו' בסוכה ל"ב ע"א דלהכי אסור בסנדל של חליצה של ע"ז שבטלה. משום מיאוס לדבר מצוה. ואין לחלק דרק דבר שהוא גוף המצוה כמו תכלת של ציצית וד' מינים של לולב שייך לומר שמאוס אם נשתמש בו לע"ז. אבל בנ"ד שהסכין אינו גוף המצוה רק שמלין בו. אין שייך זה. ז"א דהא השופר לתקיעה אין השופר גוף המצוה רק התקיעה ובכ"ז כתבו הפוסקים בסי' תקפ"ו דאסור לכתחילה מפני שמאוס וכ"כ התו' בכמה דוכתי. וכן מוכח להדיא בע"ז מ"ז דבעי הש"ס שם ג"כ קרניו מהו לחצוצרות שוקו לחלילים ובני מעיו לפארות. וקאמר שם דאי עיקר שירה בכלי לא תיבעי לך דוודאי אסור. הרי מבואר דאף לנימי הכנור דהיינו פארות ג"כ מאיס אף שאין זה כלי שרת ורק שמנגן על ידיהם. ושם מדמה הש"ס דבר מצוה לקרבן. וכמו דאסור במכשירי קרבן ה"נ במכשירי מצוה. וכ"כ הט"ז בסי' קנ"ד סק"ח דמנורות שנשתמשו בהם לע"ז אסור להדליק בהם בביהכ"נ. ואף שעיקר הוא הנר הדולק: וע"ש בחי' רעק"א:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה