שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן ז · א
ע"ד מ"ש להסתפק אם מותר למול בסכין של ע"ז כמו שמותר לשחוט בו. וכתב דכיון דמצות לאו ליהנות ניתנו יהא מותר למול. וגם דהא במילה עצמה בלא פריעה לא נגמרה המצוה כלל. ולזה דן דשרי אף לכתחילה. ואף להרמב"ם שכתב שלשחוט בו אסור לכתחילה. היינו משום דמ"מ יש קצת תיקון. משא"כ במילה. והנה בענין מצות לאו ליהנות ניתנו אין רצוני להאריך באשר כבר האריכו האחרונים הרבה בזה. ובמ"ש שמילה בלא פריעה לא הוי הנאה שלא נגמרה המצוה כלל. אינו נראה דהא כבר כתבו הפוסקים דלהכי שרי למול בשבת בב' מוהלים משום דמילה לחודה ג"כ הוי מצוה כשגומר אחר הפריעה. וע' ש"א סי' נ"ט ונו"ב מ"ת חא"ח סי' כ"ב. וגם מ"ש מדעת הרמב"ם. הלא כבר כתב הש"ך סי' י' סק"ג וסי' קמ"ב סק"ה דטעם הרמב"ם דאסר לכתחילה הוא משום גיעולי עכו"מ. וכ"נ ברמ"א שם: