שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן ב · ה
וגם אין לדון מצד שאינו נוטל לגמרי כל שחיטתו. דמסתמא גם השו"ב דפ' שוחט קצת בז' וגם עכ"פ נשאר לו פ' בעצמה. ז"א דבזה וודאי אין חילוק. ואטו במרחיקין מצודת הדג מי לא איירי שיש לו עוד מצודות במקומות אחרים. וגם במצודה זו אפשר שיצוד זה מקצת וזה מקצת ומ"מ אסור. ובחנות וריחיים לא הותר רק משום דבשלו עושה. אבל בלא"ה הוי איסור אף שבוודאי יקנו מקצת אצל זה ומקצת אצל זה וכ"כ בח"ס תח"מ סי' ע"ט וסי' קי"ח יעו"ש באורך. והכא נראה דדמי למ"ש האביאסף הובא במרדכי שאם היה לו חנות במבוי שאינו מפולש שהכל עוברים אצלו ומוכרחים ליקח אצלו. אסור חבירו לעשות חנות דבכה"ג הוי וודאי פוסק חיותא. וכ"כ רש"י בב"ב כ"א ע"ב ועוד ראשונים בפי' יהיב סייארא שהכוונה שיודע בוודאי שיצודנו. וא"כ ה"נ אם לא ישחט שם ר"ל. אזי היה שוחט אצלם בלי ספק ר"מ השו"ב דפ'. והו"ל פוסק חיותו גמור. וע' שו"ת משאת בנימין סי' כ"ז בזה: