שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן ב
כבוד ידידי הרב הגאון המפורסם וכו'
ע"ד כפר ז' שמקדמת דנא היה שייך לישוב פ' בכל דבר ושו"ב אחד להם. ואף כששלמו מס עטאט לעיר נ' ג"כ הי' כן והיו תחת השגחת הרב דעיר ס' לכל עסק שו"ב וגו"ק. וזה כחמש שנים נתקבל ר"מ לשו"ב בפ' בכתב כנהוג והוא שו"ב גם בז' כמנהגם תמיד. ומקרוב יצאה פקודה מהממשלה אשר יושבי פ' ישלמו עטאט לעיר ס' ויושבי ז' לעיר וו'. ועתה החל ר"ל שהוא שו"ב בכפר אחר לשחוט בכפר ז'. ודן מעכ"ת אם מותר לו להשיג גבול השו"ב דפ'. הנני להשיב בקוצר מפני הטרדה בימים הק' הללו:
א
הנה לכאורה מפורש בתוס' קידושין נ"ט ע"א ובחו"מ סי' רל"ז ס"ב שמי שיש לו מלמד בביתו אסור למלמד אחר להשכיר א"ע דהוי עני המהפך בחררה. ומפורש בתוס' שם דה"ה לכל המשתכר בשכירות אצל חבירו יש בו משום עני המהפך וכ"ה בש"ע שם ס"א. ומש"ש התוס' בביתו הוא לאו דוקא כמבואר במפרשים ובמקנה שם (וכעת אינו ת"י) שהכוונה שהמלמד כבר כלה זמנו ורק כשהוא בביתו יש בזה הוכחה שרוצה הבעה"ב להחזיקו גם על זמן השני. אבל אם המלמד בבית עצמו בין הזמנים שוב אין ראיה שישכור אותו. ורק כשהושוו בפירוש וכמו במכירת שדה:
ב
ודברי התוס' שם צריך ביאור מה חידש הר"י שם דין דמלמד. דמאי שנא משאר שכירות שכתבו מקודם. וכבר הקשה כן המהרי"ט בחי'. ותירץ דהו"א כיון שי"ל שתלמיד זה טוב יותר מאחר הוי כמציאה. לזה אר"י דכיון דטרח בו דמי למרחיקין מצודת דג ע"ש. ודבריו צ"ע דא"כ בכל שכירות נימא שבעה"ב זה עדיף טפי מאחר או המקום טוב יותר. וכן בקנין שדה יאמר דשדה זו עדיפא ליה. ועכצ"ל דבשביל זה לא דמי למציאה. והנראה בדעת התוס' דהנה היש"ש בפ' האומר כתב דלהכי ל"ק דהוי רשע במקדש אשה לעצמו. דמשום מצות פו"ר לא הוי רשע ע"ש. וכ"כ שם עוד אח"כ גבי מלמד שיכול בעה"ב לשכור מלמד של חבירו משום דבדבר מצוה אין שייך דין דעני המהפך בחררה. ורק שדחה דא"כ ישאר הבעה"ב השני בלא מלמד דאין דרכו של הבעה"ב לחזור אחר מלמד במק"א. ולפ"ז במלמד שמשכיר א"ע אצל בעה"ב שפיר לא שייך דין דעני המהפך בחררה דהא דרכו של מלמד לחזור אחר בעה"ב כמ"ש היש"ש שם. וזה ודאי הוי דבר מצוה דהא השכר שנוטל הוי רק שכר בטלה או שכר שימור כדאיתא בנדרים ל"ז ע"ש בר"ן. והלימוד שלומד הוא מקיים מצוה בחנם ע"ש. וכן חושבם בב"ב ח' ע"ב בין מזכי הרבים. וכעין זה מצינו בח"מ סי' קנ"ו שלא גזרו חזקת ישוב על ת"ח. וכן הוא בש"ס ב"ב כ"ב ע"א. וכ"כ הק"ע בירושלמי ר"פ האומר דקרי ליה זריז ונשכר משום דפו"ר הוי דבר מצוה. אך לענ"ד אינו מוכרח דהא קרי שם גם בקונה שדה זריז ונשכר. ומש"ש הק"ע דגם סחורה הוי מצוה תמוה. דא"כ ליכא כלל לדין מהפך בחררה. אבל הכוונה פשוט דבקדושין ובשדה י"ל דאיירי שעדיין לא הושווה כלל עם האשה או בעל השדה. ורק שלחו לדבר עמה אודות זה ואם תחפוץ יקדשה. ובכה"ג ליכא דין דמהפך רק בפסיקת דמים כמפורש בש"ע וברמב"ם פ"ט מה"א הי"ז איתא גבי קדושין שאסור לעשות כן וכל העושה דבר זה וכיוצא בו בשאר דברי מו"מ נקרא רשע. נראה דעתו דגם בקדושין שייך דין רשע. וכן הבין הב"ש סימן ל"ה סק"כ. אבל לענ"ד י"ל הכוונה שהעושה זה בשאר מו"מ הוי רשע. אבל הכא לא הוי רשע רק שאסור לעשות כן דהוי רמאי. ורק מייתי שחמור כ"כ עד שבמק"א נקרא רשע. וכ"נ דלהכי מייתי שם הא דמו"מ. אך זה י"ל דמייתי למו"מ משום דבש"ס ליכא מפורש בקדושין שנקרא רשע לזה הביא ממו"מ. ועפ"ז מה' מכירה ה"י וההכרח לקצר]. עכ"פ שמענו דבדבר מצוה ליכא דין מהפך. וכן מסתבר דרק בממון אסור להשיג גבול אבל במצות וודאי כל הקודם זריז ונשכר. וא"כ הו"א דבמלמד ליכא דין מהפך כיון דהוי דבר מצוה כמש"ל והסברא משום דדבר מצוה הוי כמציאה [ומזה נראה דבקניית אתרוג ליכא דין דמהפך אם שניהם קונים לעצמם ולא למסחר. וכעין זה קיי"ל דבדבר מצוה קונה במעות לבד והוא מחולין דף פ"ג] ולזה קאמר ר"י דכיון שהוא בביתו מכבר וטרח טובא והו"ל כוודאי שלו וכמו בדג ביהיב סייארא ולזה אסור אף במלמד דהוי דבר מצוה משום דאף במציאה אסור בכה"ג. ומדוקדק ג"כ לשון בביתו:
ג
עכ"פ בנ"ד לפ"ז יש מקום לדון אם יאמרו יושבי ז' שהשו"ב השני נראה להם יותר הגון. וא"כ הו"ל דבר מצוה שדרך בנ"י להדר אחר שו"ב היותר הגון. וממילא יטעון כן השו"ב ג"כ שיודע בעצמו שהוא הגון יותר. וגם דהא השחיטה בעצמה הוי מצוה וברכה. ומצוה להדר אחר מצוה וברכה. וליכא דין דמהפך בחררה בזה לפ"ז:
ד
אבל ז"א דבאמת כ"ז שייך בדבר מצוה שהמצוה העיקר. אבל במצוה שיש בה ריווח ממון והממון הוא העיקר ודאי שיש בה משום מהפך בחררה. ויותר מזה אמרינן בשבועות ל"ו דשבועה הוי איסורא דאית בה ממונא וע"ש בתוס'. וא"כ בשו"ב פשיטא שהעיקר הוא מלאכה להרוויח. ובמלמד י"ל דקמ"ל רבותא אף אם המלמד יכול להרויח באופן אחר. ורק חפצו במלמדות כדי שיעסוק ג"כ בתורה. וא"כ הוי ד"מ. מ"מ אסור היכא דטרח. וגם סברא דיודע בעצמו שהוא הגון ג"כ אינה סברא. דא"כ גם מלמד יהא מותר להשכיר א"ע דהא חזינן שהבעה"ב מותר לשכור מלמד של אחר משום דעדיף ליה כמ"ש התוס'. ופשוט דבנ"ד יש לו דין מהפך כיון ששחט בז'. כמה שנים. ולפמ"ש לדמותו להא דמלמד שלמד כבר. לפמש"ל בשם המהרי"ט דהוי כטרח ודמי למצודת הדג. גרע טפי דהוי כפיסוק חיותא [ובמהרי"ט בחידושיו לקדושין נדחק מנ"ל איסור על עני מהפך. ולפלא שלא ראה שהוא מפורש בירושלמי ר"פ האומר מקרא דלמס מרעהו חסד. וגם משאר אחרונים נעלם הירושלמי הזה. וע' שבת ס"ג מאי דדריש שם מפסוק זה ואקצר]:
ה
וגם אין לדון מצד שאינו נוטל לגמרי כל שחיטתו. דמסתמא גם השו"ב דפ' שוחט קצת בז' וגם עכ"פ נשאר לו פ' בעצמה. ז"א דבזה וודאי אין חילוק. ואטו במרחיקין מצודת הדג מי לא איירי שיש לו עוד מצודות במקומות אחרים. וגם במצודה זו אפשר שיצוד זה מקצת וזה מקצת ומ"מ אסור. ובחנות וריחיים לא הותר רק משום דבשלו עושה. אבל בלא"ה הוי איסור אף שבוודאי יקנו מקצת אצל זה ומקצת אצל זה וכ"כ בח"ס תח"מ סי' ע"ט וסי' קי"ח יעו"ש באורך. והכא נראה דדמי למ"ש האביאסף הובא במרדכי שאם היה לו חנות במבוי שאינו מפולש שהכל עוברים אצלו ומוכרחים ליקח אצלו. אסור חבירו לעשות חנות דבכה"ג הוי וודאי פוסק חיותא. וכ"כ רש"י בב"ב כ"א ע"ב ועוד ראשונים בפי' יהיב סייארא שהכוונה שיודע בוודאי שיצודנו. וא"כ ה"נ אם לא ישחט שם ר"ל. אזי היה שוחט אצלם בלי ספק ר"מ השו"ב דפ'. והו"ל פוסק חיותו גמור. וע' שו"ת משאת בנימין סי' כ"ז בזה:
ו
וגם אין לדון דהשתא שיושבי ז' משלמים מס עטאט לעיר וו'. א"כ הו"ל שו"ב דהכפר האחר ששייך ג"כ לעיר וו' כאיתיה בכרגא דמתא דקיי"ל בב"ב כ"א ובח"מ סי' קנ"ו שאין יכול לעכב. דכ"ז הוא שם בחנות שאין בזה דין דמהפך בחררה דבשלו עושה. ורק אי ליתא בכרגא מצי מעכב. והטעם משום דכרגא הוא מעסקי העיר ומהריוח שלהם. ולזה כיון שאינו משלם. יכול לעכב עליו מלהרוויח שם ע"ש במפרשים שהוא כן. משא"כ לענין מהפך בחררה. ואי משום שהשו"ב דפ' אינו בכרגא דעיר וו'. זה אינו שייך כלל. דמס העטאט אינו מן הרווחים רק מן הדרים בעיר והגליל לצורך הרב וכדומה. וכעת מדד"מ פטור מי שאינו דר אף שיש לו עסק גדול בעיר וכידוע ובפרט דבלא"ה ידוע שהשו"ב אינו משלם עטאט בשום מקום. ואף אם היה דר בז' לא היה משלם עטאט. וע' בחידושי הרמ"ה בב"ב כ"א שכתב שאף שאינו משלם כרגא כיון שהוא מבני מתא א"י לעכב עליו. ובנ"ד כיון שלכתחילה נשתעבדו לו בני ז' לשחוט אצלו. הרי הוא קודם ולא שייך לומר שהם יעכבו עליו:
ז
ולכאורה יש לדון שכיון שעתה משלמים עטאט לעיר וו'. לזה רוצים בשו"ב שהוא תחת השגחת רב דוו'. דלהרב דס' יוכל לומר אסיא דמגן מגן שויא וכמ"ש הצ"צ סי' א' בהג"ה שם. ואף שבין כך ובין כך צריך להשגיח עליו בשביל פ'. בכ"ז יחפצו שישאל בוו' שאלות הריאה שלהם. ואף דרב נוטל רק שכר בטילה. והוראתו בחנם. בכ"ז מזדקק יותר לאותם שמתפרנס מהם. ואף שגם מקודם שלמו עטאט לעיר נ' ובכ"ז שאלו או"ה בס'. היינו משום שהיה רחוק מאוד משא"כ עכשיו. אבל ז"א. ראשית דבאמת אם יחפצו אנשי ז'. ישאל שאלות ריאות שלהם בוו'. ועוד דוודאי גם הרב דס' יענה להם כראוי בשביל טובת פ'. דבוודאי ניחא להרב וניחא לאנשי פ' שיתפרנס השו"ב שלהם בריווח יותר וכדאיתא בב"ב מ"ג דניחא לבני העיר שיספיקו העניים ברווחא ע"ש. ומכ"ש בעובד העיר. ובפרט בעתים הללו שנהוג שהמורה נוטל שכר הוראה. א"כ שוב לא הוי אסיא דמגן בשום מקום [ובאמת יש לדון לפמ"ש התומים בהיתר דמי הוראה משום דאדעתא דהכי נתקבל בהעיר והו"ל כחלק משכירותו. דזה שייך בעיר שנתקבל בה. אבל מה היתר יש ליקח דמי פסק והוראה מאנשי עיירות אחרות. ויש להאריך בזה ואכ"מ] ועכ"פ יש בזה משום מהפך בחררה ואף משום פוסק חיותא:
ח
רק מה שיש לדון בזה דכ"ז שייך אם השו"ב מהכפר האחר בא מעצמו לשחוט בז'. אבל אם אנשי ז' דורשים אותו לכאורה ליכא משום מהפך בחררה. דאף בשכירות קרקע לשיטת הסוברים דאיכא בשכירות דדב"מ: מ"מ אם המשכיר אינו רוצה בו ליכא דדב"מ כמבואר בסי' קע"ה. וכן במלמד שבביתו שפיר יכול הבעה"ב לשכור מלמד אחר כמבואר בתוס' ובש"ע סי' רל"ז. וגם במוכר קרקע נראה שאם המוכר בעצמו חזר בו ולא רצה למכור להראשון שפיר מותר אחר לקנות ממנו. ורק בדינא דבר מצרא תקנו חז"ל שאף שהמוכר אינו רוצה למכרה להמצרן. מ"מ הוי הלוקח כשליח של המצרן כדאיתא בב"מ ק"ח ובסי' קע"ה. אבל במהפך בחררה כתבו כל הפוסקים שאין מוציאין מידו. וכן מפורש בש"ס בקידושין נ"ט שאם עשה עשוי לדעת הרמב"ם דבכה"ג הוי ג"כ רשע כמש"ל. א"כ מבואר שבזה לא עשאוהו חז"ל כשליח ורק הראשון איסורא עבד. ועל המוכר גם בבר מצרא אין שום חיוב כמבואר בפוסקים. וא"כ שפיר במהפך אם המוכר אינו רוצה שרי לקנות. ובפרט שכל עיקר טעם מהפך הוא מפני שפסק דמיו ומוכן לקחתו אבל כשחזר שוב לא הוי פסיקה. וכ"כ היש"ש פ' האומר שם שאם העירונים שלחו אחריו ואמרו שרוצים דווקא בו מותר ע"ש. והוא כדברינו. וא"כ הכא אם יאמרו אנשי ז' שחפצים יותר בשו"ב מהכפר האחר. לא יהא בו איסור דמהפך בחררה:
ט
אבל באמת לענ"ד אנשי ז' משועבדים לשו"ב דפ'. דכבר בארנו במק"א בארוכה בס"ד שכל גליל המשותף יחד אין יכולים להפרד זה מזה לענין לקיחת שו"ב. דזה הוי קלקול הרבים שלא יוכלו ליקח שו"ב הגון. וגם כשלא יהי פרנסה להשו"ב לא תהיה דעתו צלולה. וידוע מ"ש רבינו יונה כמה צריך ישוב הדעת ודעתא צילותא לשו"ב. ובזה אין חילוק בין יושבי העיר או הכפרים. וכ"כ הח"ס חח"מ סי' ס"א דאדעתא דהכי נשתתפו מתחילה בישוב זה. ומ"ש הח"ס חא"ח סי' קצ"ג שאם יושבי הכפרים אינם מתושבי העיר פטורים מכל מסי העיר. היינו משום דאיירי שם שהי' להם שו"ב ומקוה וכל דבר בפ"ע ולא נהנו מהעיר בשום דבר. משא"כ כאן ע"ז אנו דנין שישחטו אצל שו"ב אחד:
י
וא"כ כשקיבלו את ר"מ לשו"ב בפ' נשתעבדו גם בני ז' לשחוט אצלו. ואף שלא חתמו על כתב שלו. בכ"ז כיון ששחטו אצלו הרי הסכימו עליו וכדין שותפים דקיי"ל בסי' קע"ו סעי' י' דסגי בהסכם למעשיו. וכ"כ האחרונים בח"מ סי' קס"ג וסי' רל"א שבכל צרכי רבים הדין כן. ובפרט דהכא וודאי לא עשו בלא ידיעתם. א"כ הרי נשתעבדו לו להשו"ב לשחוט אצלו כולם. ואף אם כלה זמן המבואר בכתב שלו. ידוע כבר מ"ש הח"ס חא"ח סי' ר"ו לענין רב וה"ה לענין שו"ב שאסור להשיג גבולו אף אחר כלות משך שלו. וגם דהא כבר כתב העקרי דינים ובבאר יצחק חי"ד סי' ג' באורך שאין מסלקין שו"ב כמו רב וש"צ. א"כ בוודאי שאסורים לשחוט אצל אחר כל זמן שר"מ הנ"ל יהי שו"ב בפ'. ונהי שאם יצא שו"ב זה ויצטרכו לשו"ב אחר. יש מקום לדון שיוכלו לחלק מפ'. דבכה"ג נראה שהמנהג בפולין לילך אחר דינא דמלכותא בחלוקת הגלילות לרבנים כפי תשלומי האטאט. ועד פה היה זה יוצא מן הכלל בשביל שהיתה עיר נ' רחוקה מאוד. אבל עתה י"ל שיוכל הרב דוו' ליקח שו"ב לגליל שלו וגם ז' בכלל. וכיון שהמלכות הפרידם הרי הם מופרדים. ועח"מ סי' קנ"ו לענין מס דמהני הפרדת המלכות ועי' שו"ת הרשב"א סי' תרס"ד וה"ה אצלינו לענין רבנות ולא תלי בבית החיים. וכ"כ בשואל ומשיב מ"ק ח"ב סי' ל"ד. וע"ש סי' ל"ג. ועדיין אינני קובע מסמרות בזה ולכי תיתי נחכם לה. אבל כל זמן שר"מ שו"ב שם. בוודאי הוא שו"ב גם בכפר ז':
עכ"פ היוצא מזה אשר לבד שיש איסור על ר"ל שלא לשחוט בז' מצד השגת גבול ופיסוק חיותא של ר"מ מפ'. אלא שאסור לבני ז' לשחוט אצל שו"ב אחר. זולת אצל השו"ב מפ'. וכמעט שיש מקום לדון שיוכל ר"מ לתבוע מהם בעד מה ששחטו אצל אחר עד עתה. ועכ"פ להבא חלילה חולין הוא לעוסק במלאכת הקודש שו"ב שישיגו גבול זא"ז. ולבני ז' שיעשקו שכר עני ר"מ הנ"ל: