שות דברי מלכיאל חלק ב· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
סימן ב · ד
אבל ז"א דבאמת כ"ז שייך בדבר מצוה שהמצוה העיקר. אבל במצוה שיש בה ריווח ממון והממון הוא העיקר ודאי שיש בה משום מהפך בחררה. ויותר מזה אמרינן בשבועות ל"ו דשבועה הוי איסורא דאית בה ממונא וע"ש בתוס'. וא"כ בשו"ב פשיטא שהעיקר הוא מלאכה להרוויח. ובמלמד י"ל דקמ"ל רבותא אף אם המלמד יכול להרויח באופן אחר. ורק חפצו במלמדות כדי שיעסוק ג"כ בתורה. וא"כ הוי ד"מ. מ"מ אסור היכא דטרח. וגם סברא דיודע בעצמו שהוא הגון ג"כ אינה סברא. דא"כ גם מלמד יהא מותר להשכיר א"ע דהא חזינן שהבעה"ב מותר לשכור מלמד של אחר משום דעדיף ליה כמ"ש התוס'. ופשוט דבנ"ד יש לו דין מהפך כיון ששחט בז'. כמה שנים. ולפמ"ש לדמותו להא דמלמד שלמד כבר. לפמש"ל בשם המהרי"ט דהוי כטרח ודמי למצודת הדג. גרע טפי דהוי כפיסוק חיותא [ובמהרי"ט בחידושיו לקדושין נדחק מנ"ל איסור על עני מהפך. ולפלא שלא ראה שהוא מפורש בירושלמי ר"פ האומר מקרא דלמס מרעהו חסד. וגם משאר אחרונים נעלם הירושלמי הזה. וע' שבת ס"ג מאי דדריש שם מפסוק זה ואקצר]: