אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק א חלק יורה דעה › סימן נג

שות דברי מלכיאל חלק א· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק יורה דעה · סימן נג

סימן נב

ריאה שהיה השומן שיורד מן החזה על הצלעות דבוק באונא עליונה ומובלע ממש האונא בשומן. ובמקום אחר באונא ההיא יצאה סירכא ונדבקה בשומן הדבוק באונא ממש על מקום הדבוק ומקום הדבוק נקלף בנחת כראוי והסירכא השנית עמדה על מקום שקצת צמקה. ונחלקו הבודקים אחד אמר עברה והשני אמר שלא עברה כי נמצא קרע בריאה במקום ההוא ויותר מסתבר שלא עברה כראוי וארשום בקוצר מה שנ"ל בע"ה:

הנה המקום הדבוק נראה שמדינא א"צ כלל להפרידו לפמ"ש הב"י סי' ל"ט בשם בעל העיטור שדין שומן זה כצלעות שהסירכא כשירה מדינא דגמרא. ואף שבש"ע לא הביא זה מ"מ כל האחרונים הביאו זה להלכה ורק דנוהגים למעך שאף לדופן אנו מחמירים למעך כל הסירכות. אבל הכא שהוא דבוק ומובלע בשומן כבר כתב הט"ז סי' ל"ט סקי"א בשם רבינו יואל דאונות המובלעות בשומן א"צ כלל לקלוף השומן ולראות אם עולה בנפיחה ונראה שא"צ בדיקת פושרים כלל וכ"כ האחרונים:

ולפ"ז נראה דהסירכא השנית אינה נדונית רק כסירכא ממקום למקום שהרי נדבקה הסירכא באותה אונא ולמה יגרע בשביל שפגעה שם שומן דבוק מלמעלה. ובסירכא ממקום למקום קיי"ל דהוי כסירכא תלויה וא"צ כלל לבדקה. וא"ל דהכא גרע טפי לשיטת התו' בטעם סירכא שסופה להתפרק דהכא השומן הוא ממקום אחר וא"כ כשיתפרק השומן תתפרק הסירכא. ונהי שבמקום שהשומן היה דבוק נפרד ונדבק כראוי אבל הסירכא חזינן שנקרעה כשהסירו אותה. ז"א דהכא שהשומן שם מתולדה אצל הריאה ואדרבא עוד מגין על הריאה כמ"ש הבעל העיטור דהוי כמו הדופן וכנ"ל וא"כ אין סופו להתפרק כלל. ואף שאנו מחמירים בכל סירכא לדופן ולשומן למעך ולבדוק. נראה שזה רק מצד שחששו לשיטת רש"י דאין סרכא בלא נקב וחוששין שמא לא סתמה הסרכא יפה את הנקב כי אין אנו בקיאין בזה. דדופן סותמתה בעינן. אבל בנ"ד דלשיטת רש"י אין שום חשש. דסירכא זו כיון שהיא ממקום למקום אין זה הוראה על נקב והו"ל כסירכא תלויה כמבואר בפוסקים דאף רש"י מודה בזה וא"כ אין חשש רק משום שסופה להתפרק ובנ"ד אין חשש כמש"ל:

ולפמש"ל בשם הט"ז דבמובלע בשומן א"צ כלל בדיקת פושרין א"ש אף לשיטת רש"י. דהנה האחרונים נתקשו בדברי הט"ז הנ"ל. ע' ב"א סי' ל"ט ס"ק צ"ב. ובקו"ה סי' ל"ט סי' י"ז באורך שכתב דזה רק לדעת מתירי הדבק אבל לדידן צריך בדיקה ככל ריאה דבוקה לשומן. ולענ"ד נראה שצדקו דברי הט"ז. דא"ה הו"ל למימר שדבוק בשומן ולא מובלע. ולזה נראה הטעם דכיון שמובלע בשומן והשומן מונח על האונא משני צדדיה. אמרינן דהוי השומן כשומן הריאה. וכמ"ש באחרונים שגם לריאה יש שומן. וגם הלא מצינו מובא באחרונים מעשה דריינוס שהי' כמו חלב פרוס על כל הריאה. וכ"נ בלבושי שרד סי' ל"ט ס' ל"ג ושם בס"ק קל"ד דמדמה דין הט"ז להא דריינוס ולבשר בלוי. ולפ"ז אף לשיטת רש"י א"צ בדיקת פושרין. כיון דהו"ל כקרום פרוס ובשר בלוי שא"צ רק לראות אם תחתיו שלם ויפה. וא"כ הסירכא השנית הויא כסירכא מבשר בלוי:

ולבד זה נראה פשטות דברי בעל העיטור והאחרונים שהביאוהו ששומן הפריסה בכ"מ שנסמך כשר. כיון שהוא לאונא. ולא לאומא וכמו בדופן. דהא בסרוכה לדופן מכשרינן אף שנסרכה באלכסון וכמבואר בב"י. וא"כ ה"ה הכא. ונהי דנהגינן למעך כל הסירכות אף לדופן. מ"מ כיון שיש עוד צד להקל דהוי כסירכא ממקום למקום יש להקל ובפרט שיש קצת מקום לספק שאפשר עברה הסירכא כמ"ש. ובפרט דבסירכא לשומן בעלמא יש מקום גדול להקל וכמ"ש בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' קמ"ו. ועמש"ל בזה בס"ד סי' נ':

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה