שות דברי מלכיאל חלק א· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק יורה דעה · סימן נב
ולפמ"ש בביאור הסברא דמוקמינן על חזקת כשרות אם לא הוחל דבר המטריף. אמרתי להזכיר מה שקצת אחרונים החמירו בתולעים הנקראים מעטליצעס הנמצאים בריאה ונמצא נקב שאין תולים שנקבו לאחר שחיטה כדין מורנא מפני שאלו הם תולעים שבכבד ואין טבעם כטבע תולעי הריאה שמבקשים חמימות ויוצאים לאחר שחיטה. וגם דעפ"י רוב הם נמצאים במקום מורסא ומוגלא ואם נמצא נקב שם הוא ע"פ רוב שחור מפני המוגלא ולזה תולים יותר שנעשה מחיים זהו טעמם של האוסרים:
ולענ"ד ח"ו להפסיד ממון ישראל בשביל סברות כרסיות וכיון שמפורש בש"ס שבמורנא תולים שניקב לאחר שחיטה. מי צייר לנו תמונת המורנא איך היא. ובפשוטו נראה שדרך כלל תולים בכל מורנא דפרשה לאחר שחיטה משום דאוקמא בחזקת כשרות ולא הוחל כאן דבר המטריף כלל דתולעים מצוים בריאה. ורק אנו דנין על הנקב מתי נעשה. ושם מורנא כולל על תולעים ולא דווקא על תולעי הריאה. וכן מצינו בע"ז כ"ו ע"ב דקרי מורנא לתולעת שנמצאת בבשר אדם וכן איתא בתרגום איוב ז' על רמה מורני וכ"כ הערוך ערך מראנה והביא כן הגירסא בחולין ס"ז ע"ב מראנה דבישרא אסירן ודכוורי שריין ולפנינו הגירסא דרני. וכן מצינו בחולין ס"ז ע"ב קוקייאני ופירש"י תולעים שבכבד וריאה. והם תולעים שנכנסים מבחוץ כדאיתא שם וע"ש בתו'. הרי מצינו שתולעים של כבד ושל ריאה שם אחד להם. וגם טבע שמבקש חמימות בוודאי בכל אבר ובכל תולע טבעו כן. שכיון שיושב תמיד במקום שיש בו חיות ומרגיש שנפסק החיות מבקש מקום לצאת אולי ימצא חיות כמו שהיה וכ"כ הש"ך סי' ל"ו סקי"ז שבכל האברים תלינן דלאחר שחיטה פריש הרי שכן טבע כל מיני תולעים. ולבד זה ידוע לכל שוחטים בקיאים שכמה פעמים רואים בעיניהם שיוצאים המעטליצעס לפניהם לאחר שחיטה וכמה פעמים בא ענין כזה לפני ג"כ. ובאמת גם טעם שמבקש חמימות אינו מוכרח. שעיקר הטעם דמוקמינן בחזקת כשרות. ורק הבה"ג חידש סברא זו ויש להאריך בזה אך אינו נצרך לנ"ד. דהעיקר שגם במעטליצעס שייך סברא זו שמבקש חמימות וחיות. וכן טבע כל התולעים וכל בע"ח. ובפרט לפמ"ש הפוסקים הטעם שמחיים קשה לתולע לינקב מפני רחיפת הריאה:
ומה שהנקב שחור מן המוגלא שיוצא אין מזה שום הוכחה שנעשה מחיים. כי בכל מורסא כשנעשה נקב לאחר שחיטה יצא מוגלא שחורה. ובפרט תיכף לאחר שחיטה בעודה חמה וזה ידוע לכל בקי בטיב ריאה. ומה שכתבו בפוסקים שנקב שחור הוא סימן שנעשה מחיים היינו בלא מורסא ומוגלא שחורה. וגם הא אף בלא תולע קיי"ל בחולין נ' דמקיפין בריאה. ונהי דאנן מחמירין מפני חסרון בקיאות כדקיי"ל בסימן ל"ו מ"מ בכה"ג שיש לפנינו תולע ג"כ לתלות בו ודאי שרי בהקפה. וידוע לבקיאים שאם יעשו נקב לאחר שחיטה במורסא יהא ג"כ הנקב שחור וכאותו נקב שנמצא במקום המעטליצא. והרי כבר כתב הש"ך סי' ל"ו ס"ק י"ט דהיכא שיש עוד צד היתר סומכים על הקפה וכ"כ ביש"ש פא"ט סי' נ"ח. ואף החולקים שם על הש"ך בנ"ד ודאי כ"ע מודו דעכ"פ אין הוכחה משחרות הנקב שנעשה קודם שחיטה ולא הוחל מעשה המטריף. ואם מצד שיש ריעותא שיש שם מורסא ומוגלא הא קיי"ל בסי' ל"ו ס"ס ל"ז דאף בבועא תלינן במשמוש ידא דטבחא. וכן בתולעים כבר כתב בגבעת שאול סי' פ"ה דאף בבועא תלינן דלאחר שחיטה פריש ע"ש. ודבריו ברורים דלמה נחמיר בבועא יותר. ומורסא קיל טפי מבועא דמורסא לא הוי ריעותא כלל כמבואר בפוסקים. ולזה א"צ כלל שיהא בתוך הנקב דרק בבועא החמיר הג"ש שם שצריך תוך הנקב משום דבועא הוא ריעותא ע"ש. ומה שתמיד יש מוגלא במקום המעטליצא אין זה חשש כי כן טבע כל בע"ח שבמקום מקולקל גדלים תולעים או להיפוך שמן התולעים נעשה מוגלא. אבל מ"מ אין זה שום הוכחה על הנקב שנעשה מחיים כיון שאנו רואים בטבע שהתולעים הללו מצויים בריאה וממש אין ריאה שלא יהא בה תולעים הללו. וראיתי קצת שכתבו דהוי כקוץ ותמיהני דגם בקוץ תלינן שיצא לחוץ לאחר שחיטה בהמסס וביה"כ. ע' פוסקים סי' מ"ח אם עדיין תחוב בו ואין קורט דם דהוי הוכחה שנעשה לאחר שחיטה וה"ה הכא דאדרבא איכא הוכחה שנעשה אח"ש לפי שכן טבע התולעים. וקודם שחיטה לא יכול לנקבה מפני רחיפת הריאה:
וכן בח"ס חי"ד סי' מ"ד נראה פשוט שלא חילק בין מורנות שבריאה לתולעי הכבד. ושפיר תלינן דלאח"ש פריש ע"ש. ורק שם היה חשש שבאו מן הכבד על הריאה קודם שחיטה. מפני שנמצאו על הריאה ובכ"ז מיקל שם. וכאן אין שייך זה כיון דחזינן שמצוים בריאה. ואמרינן דמסימפונא נקיט ואתי. ובאמת מי יאמר לנו שגם הריאה אין מגדלת תולעים כאלו כיון שמצוים בה. ואפשר דהיינו קוקאייני שנזכר בש"ס חולין ס"ז ע"ב תולעי הכבד והריאה וכמש"ל ואקצר:
אבל אם יש קרום דק פרוס על הריאה. ותחת הקרום יש נקב ויש שם תולע מעטליצע. פשוט דטריפה שזה מורה דהוי מחיים והקרום נעשה מחמת מכה וזה מצוי הרבה. וא"ל שהקרום הוא קרום נוסף על הריאה והתולע ניקב לאחר שחיטה. רק שלא הספיק לנקוב גם קרום הנוסף. ז"א דכיון שהסברא הוא שמבקש למצוא מקום חיות א"כ הי' מנקב כולה. ודוחק לומר שכיון שניקב כל קרומי הריאה. הוא מרגיש שאין שוב שום חום וחיות כי הקרום הוא אינו מהריאה. וגם במורנא המצוי בריאה נראה ג"כ שאין תולין בכה"ג כשיש קרום פרוס על הנקב. ומכ"ש במעטליצע שיש מחמירים בכל גוונא. ולזה יש להטריף בכה"ג אם לא שנקלף הקרום בחוזק ויש מקום לתלות שנעשה הנקב מחמת חוזק הקליפה. דכשר בעלמא וכמש"ל. ה"נ תלינן ואין חוששין לתולע הנמצא שם בריאה:
שוב ראיתי בשו"ת מהרי"ם מבריסק זצ"ל ס"ס כ"ב שנשאל על ענין התולעים שבמורסות ולפעמים נמצא נקבים שחורים. וכתב שם בקוצר שאם הדבר מצוי יש להקל. והיינו דין המעטליצעס שהזכרנו. רק נראה שאז עוד לא קראו להם מעטליצעס ורק תולעים סתם. הרי מפורש בעז"ה כדברינו:
ולכאורה יש לדון לפמש"ל דסמפונא נקיט ואתא לפירש"י שהם באים מן החוץ א"כ נקב התולע הסמפון. ובשעה שיצא לתוך הבשר לא היתה סתימה על הנקב. וטריפה כה"ג כדאיתא בחולין מ"ח ע"ב ובפוסקים. אבל ז"א דהא קיי"ל דמחט בריאה כשר. ונתקשו הפוסקים ג"כ בקושיא זו שניקבה הסמפון ותירוצם שם שייך גם כאן. עתב"ש סי' ל"ו סקל"ה ובית אפרים סל"ו סקע"ו ושאר אחרונים. וא"ל דהכא גרע שיש לחוש שהתולע אוכל הבשר בדרך הילוכו ולא נשארה סתימה אף אחר שיצא מהסמפון משא"כ במחט. ואף דרש"י כתב בחולין מ"ח ע"ב שברזל אוכל בשר שסביביו. הא כתב שם דהיינו רק כששוהה והכא לא מחזקינן ריעותא ששהה וכמ"ש ג"כ התב"ש וב"א שם. דז"א דגם כאן אין לנו להחזיק ריעותא שהתולע אכל הבשר. וגם י"ל דבשר הריאה רך וספוגי ותיכף מתמלא המשהו החסר מבשר שסביביו כמובן. וגם דהא בארנו שי"ל שהתולע מינה קרבי ולא מחוץ: