שות דברי מלכיאל חלק א· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק יורה דעה · סימן נא
ומסוגיא הנ"ל אמרתי לפשוט לענין מעשה שבא לידי בסירכא שעברה ואח"כ ראו קרע בריאה ואמר שו"ב אחד שהסירכא לא הגיעה עד מקום הבצבוץ. והשני אמר שהגיעה. והנה ידוע שבספק עברה הסירכא או לא עברה טריפה אך הכא ספק אם היתה כאן סירכא כלל. ואמרתי דאפשר לדמות להא דספק נגעים משנזקק לטומאה טמא ומפורש בנגעים פ"ה דהיינו כגון שאחד כגריס ואחד כסלע ופשה בשניהם עד כסלע ועוד ואח"כ נעשו שניהם כסלע וא"י איזה מהם היה מקודם כגריס ואיזה כסלע שניהם טמאים. הרי נראה שאם יש ספק אם הגיע מקודם הנגע עד כאן או לא טמא אם נזקק לטומאה. וא"כ ה"ה הכא כיון שעכ"פ ריאה זו יש בה חזקת סירכא רק שהספק הוא ברוחב הסירכא:
אבל באמת לא דמי דהכא אם נימא דלא הגיעה הסירכא עד מקום הקרע א"כ כיון שהסירכא עברה איגלי מילתא שאינה סירכא רק ליחות בעלמא וכקרום דריינוס כמ"ש האחרונים וא"כ הספק אם היה כאן סירכא או לא ושפיר כשר. ודמי לרישא שם בנגעים באחד כגריס ובאחד כסלע ונעשו שניהם כסלע ויש ספק במי היה גריס שניהם טהורים. ואף לסברת הוחל דבר המטריף שהזכרנו בסימן הקודם בשם הרשב"א כבר בארנו דבסירכא שהוא מחמת ליחות אין זה הוחל דבר המטריף ובפרט בסירכא לשומן הלב. ולזה יש להכשיר בכה"ג וההכרח לקצר מרוב הטרדה: