אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק א חלק יורה דעה › סימן מא

שות דברי מלכיאל חלק א· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק יורה דעה · סימן מא

סימן מ

ע"ד אשר שאל בבר אווזות זכרים שע"פ רוב מתפצל בהם הקנה סמוך לחזה לשנים לשני צדדי הריאה וקודם הפיצול יש כמין כפתור שממנו מתפצל. ושאל אם צריך לשחוט רוב שניהם או אחד ומיעוט השני באופן שביחד יהא רוב שניהם אבל אחד לבדו פשוט לו דלא סגי כמ"ש בס' ע"י. והנה אף שאינני מכירו בכ"ז אחרי כי על ד"ת בא אשיבו בקוצר הנלע"ד בזה וכפי שכתב שאומנתו אומנות שו"ב נהניתי כי ילמוד הלכות שחיטה בשום לב ובינה יתירה ומטרדותי לא אוכל להאריך בזה:

אות א

והנה לפי דברי הע"י שהביא כבודו ואינו ת"י וכ"כ בזבח שמואל בהיכי תמצא י' ג"כ שצריך לשחוט שניהם ואם שחט אחד והשני הניח שלם לא הוי שחיטה מעליתא וטריפה עכ"ל. לכאורה לשונם תמוה דכיון שלפי דבריהם הוי כנשחט חצי קנה א"כ למה טריפה הא חצי קנה הוי כשירה. וא"ל דמ"מ טריפה משום דחיישינן שמא הקנה שנשחט גדול משהו מקנה הנשאר והו"ל רוב נשחט ז"א דא"כ הו"ל כשר ממנ"פ דאי הוי רוב הו"ל שחיטה גמורה. וא"ל דטריפה משום דלא עדיפא מחתך העור שחוששין שמא נגע בוושט והו"ל שהייה ז"א דהא כתב הש"ך סי' כ"ג סקט"ו דהיכא שיודע שתפס רק הקנה לשוחטו לא חיישינן לוושט וכ"כ ג"כ בסי' כ"א סק"ה דלא כהט"ז שם והז"ש בעצמו מביא דברי הש"ך הללו בה' שהייה אות ב'. וראיתי בס' דעת קדושים סי' כ"א סק"ב שנסתפק בזה אם צריך לשחוט לשניהם או סגי באחד מהם ובמקדש מעט שם סי' ל"ג ס"ק כ"א הביא דברי הז"ש הנ"ל שצריך לשחוט שניהם ודייק מינה דלפ"ז אם נפסק רובו של אחד כשר כיון דהוי שניהם כקנה אחד ורק באחד יותר גדול כתב שלענין נפסק יש להחמיר ולומר שזהו הקנה העיקרי והקטן הוי רק יתרת ולענין שחיטה צריך שישחט רוב לפי ערך היקף שניהם דלקולא ל"א דהגדול עיקר ע"ש. ותמיהני שלא הרגיש במ"ש הז"ש שטריפה בנשחט קנה אחד:

אות ב

והנראה בזה דוודאי לענין טריפות סגי ברובו של אחד. דהא עיקר טריפות הקנה הוא מפני שלא יוכל למשוך רוח להריאה וכמו ריאה שניקבה טריפה שיוצא הרוח וכן באטום שאינו מרחף כראוי כן בנפסק הקנה ורק בנקב כשר דקים להו שאינו מונע הרחיפה רק ברוב הקנה. וכן מורגש למבין ג"כ. או דהדר חלים וכמו בנסדק לארכו שכשר משום דהדר חלים. וא"כ בנפסק קנה אחד בבר אווזא הרי יוצא הרוח מקנה העליון לחלל הגוף דרך הקנה הזה המופסק ולא תוכל הריאה למשוך אליה רוח דרך הקנה ומה בצע בקנה הנשאר. וכמו בקנה שנקדר בכאיסר או חופה רוב הקנה שטריפה והיינו מפני שהרוח יוצא משם אף שהוא בצד הקנה וכ"ש הכא שנפסק הקנה ברחבו. וזה ודאי אין לומר דכיון שאינו רוב שני הקנים הדר חלים דהא כיון שנפסק רוב קנה זה אין לו אחיזה עוד. וגם א"ל דכיון שפירש"י בחולין מ"ה ע"א הטעם ברוב רחבה שהצואר מושך למעלה והריאה למטה לא הדר חלים הכא שיש עוד קנה אין הצואר מושך למעלה יותר מכפי שמניח הקנה שנשאר. ז"א דעיקר כוונת רש"י להסביר דלזה נסדקה כשר דהדר חלים כיון שכל זמן שמושך סוגר הסדק והולך. אבל נפסק לרחבה לא שייך זה ולא הדר חלים רק שרש"י מוסיף לומר דעוד ניתק והולך יותר ע"י המשכה. וראיה לזה דל"ל לרש"י הטעם דניתק והולך דכיון שנפסק רחבו כבר הוי טריפה. וא"ל שהטעם מפני שסופו ליפסק כולו ז"א דבכל מקום רובו ככולו ולאו משום סופו ליפסק וגם דא"כ גם בחצי קנה נימא שסופו לינתק ע"י המשיכה וע"כ צ"ל דלאו דווקא נקט לה רש"י ומ"ש דנפסק הקנה הוא כמו ניקבה הריאה. אין כוונתי שהטריפות הוא מצד ניקבה הריאה שא"כ אינו טריפות מחמת עצמו וז"א דנ"מ לדינא בכמה דברים אבל הכוונה שטריפות הקנה מצד שלא יוכל הבע"ח לשאוף האויר לתוכו] וכן בתה"א כתב רק טעם דבנסדק כשר משום שסוגר והולך ולא הזכיר טעם דבנפסק טריפה והיינו כמ"ש:

והנה בשחיטה איתא בש"ס חולין כ"ח דאמר רחמנא שחוט רובא. ושיעורין הל"מ ואין תלוי כלל בנפיק חיותא דהא חזינן בושט דנקובת הושט כתבו הרבה פוסקים דהוי נבילה ומ"מ בשחיטה בעי שישחוט רובו דהכי הוי הל"מ וה"נ בקנה. וכן מצינו בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש דכשירה לר"י בחולין י"ט וכ"פ הרמב"ם וש"פ אף דנפקא חיותא בהגרמה מ"מ כיון דאיכא רובא בשחיטה כשר וכן בהגרים שליש ושחט שני שלישים ע"ש והיינו משום דהכי הוי הל"מ שישחוט רובא. וא"כ אף בנ"ד י"ל דאף דבנפסק קנה אחד טריפה דלא עדיפא מנקדר כמש"ל מ"מ לשחוט צריך רוב שניהם כיון ששניהם כקנה אחד הכי שיעורא שחוט רובא ואין תלוי כלל בהפסק חיות וכמ"ש. ולפ"ז נתישבו דברי הע"י וז"ש הנ"ל דאף ששחיטתו אינה שחיטה מ"מ הוי טריפה ונדחו דברי המקדש מעט הנ"ל שכתב שתלוי זה בזה דאם טריפה ברוב אחד סגי בשחיטה ברוב אחד ולפמ"ש לא תלי זה בזה כלל:

אות ג

והנה ספק זה אי סגי בשחיטת קנה אחד יש ג"כ בכל בהמה ועוף שיש לה שני קנים או שני ושטים דקיי"ל בסי' ל"ג דטריפה. ונלע"ד דמ"מ מהני שחיטה לטהרה מידי נבילה. ואף להפוסקים דס"ל דפסוקת גרגרת ונקובת הושט הויא נבילה מ"מ לא שייך זה הכא דאף דכל יתר כנטול דמי מ"מ כל זמן שלא ניטל הרי הוא לפנינו ושייכא בו דין דשחוט רובא. וכ"נ במנחות ל"ז דבעי פלימו מרבי מי שיש לו שני ראשים על איזה ראש יניח תפילין והשיב לו רבי שא"א זה כי לא יוכל לחיות ע"ש. וקשה מה ס"ד דפלימו וכי לא ס"ל דכל יתר כנטול דמי ודוחק לומר דפליגי בפלוגתת הרמב"ן והרשב"א מה מיקרי יתר כנטול אי בעי שהיתר יהי' אצל גוף האבר העיקרי ממש ביחד או אף שהוא במקום אחר ופרוד ממנו טריפה. דא"כ תיקשי באמת על שיטות הפוסקים הנ"ל למה כעס עליו רבי שם הא משכחת לה באידך גוונא וע"כ צ"ל דבראש לא שייך זה. דע"כ מי שיש לו שתי ראשים הם במקום אחד על הגוף. ואף לשיטת הפוסקים דכנטול היינו המקום שדבוק בו היתר. ג"כ טריפה בשתי ראשים כי בע"כ יש בשתיהם קנה וושט ונמשך לבני מעיים ולריאה ואי נימא כניטל מקומו הו"ל ניקב בני מעיים וריאה וכמש"ל לענין שני קנים וכן מפרקת ורוב בשר. וצ"ל דפלימו הוי ס"ל דטריפה חיה ולזה חשב דאפשר שיחיה דלא הוי רק טריפה. ורבי השיב דמ"מ מצד טבע האדם א"א שיולד אדם כזה ולזה מייתי אח"כ שנולד באמת כן ונתישבו דברי פלימו. ואף דמייתי אח"כ שם בש"ס דהוי טריפה וכמ"ש התו'. מ"מ שפיר בעי פלימו משום דס"ל טריפה חיה ואף דרבי ס"ל טריפה אינה חיה בחולין נ"ז ע"ב דקאמר סימן לטריפה ל' יום ועתו' זבחים ס"ט ע"ב ד"ה אי מ"מ פלימו ס"ל דחיה. וא"ל דרבי כעס שם על פלימו משום דהוי נבילה והוי כמת ממש לכ"ע ז"א דא"כ לא שייך לחייב אביו בפדיון בכור וכדקיי"ל בלא כלו חדשיו וכדומה. ואף דטריפה נמי פטור מפדיון כדאיתא התם. כבר כתבו הפוסקים דב' ראשים חייב משום דגלי קרא דתלי בגולגולת כדאיתא בש"ס שם וע' ברא"ש ומעי"ט בבכורות בזה ובפרישה סי' ש"ה. והרמב"ם וש"ע באמת לא הביאו דין דשני ראשים. אבל אי נימא דהוי נבילה לא שייך כלל לרבותו מגולגולת. וכ"נ מדמייתי עלה דפלימו עובדא דאתיליד ינוקא בב' ראשים. משמע דרבי כעס מפני שהיה סבור שא"א כלל שיהיה כן. ובאמת צ"ע דאי גולגולת יתורא הוא דמהכא מרבינן לדידן ב' ראשים אף דהוי טריפה א"כ רבי מאי דריש ביה וצ"ל דס"ל דאורחא דקרא הוא:

אות ד

ועכ"פ מוכח מהא דמנחות דשני קנים או וושטות הוי רק טריפה ולא נבילה. ושפיר מהני שחיטה לטהרה מידי נבילה וכן מצאתי בשו"ת חכם צבי סי' ע"ז שכ' דאף דניטל הלב פשוט דהוי נבילה מ"מ בשני לבבות הוי רק טריפה וכמ"ש הפוסקים והביא ג"כ הך דשני ראשים רק שקיצר בדבר ולזה יש להסתפק אם צריך לשחוט שני הקנים או לא. ונראה לפשוט זה מהך דמנחות שהזכרנו דעד כאן לא מיבעיא ליה לפלימו רק על איזה ראש יניח תפילין אבל הא פשיטא ליה דסגי על ראש אחד אלמא דבכל דוכתא שהצריכה תורה לעשות מצוה באיזה אבר ויש לו ב' אברים כמותם סגי באחד וא"כ ה"ה בשחיטה סגי בקנה אחד לטהרו מידי נבילה:

ומ"מ בנ"ד אין להוכיח מזה בבר אווזות דסגי בקנה אחד בשחיטה די"ל דשאני הכא ששניהם קנה אחד הם רק שנתפצלו וכמ"ש הכרו"פ והפר"ח בסי' ל"ג וכיון שצריך רוב קנה ממילא צריך רוב שניהם אבל בשני קנים ממש סגי באחד כמו בב' ראשים. ואפשר דגם להסתפק באיזה קנה ישחוט לא שייך הכא כבעיא דמנחות דרק שם בעי באיזה ראש יניח תפילין משום דביד. איכא נ"מ בין ימין לשמאל ה"א דבראש ג"כ יש חילוק אבל בנ"ד לא שייך למיבעי כלל. ובאמת יש מקום לומר דקנה אחד עיקרי ואחד יתרת ואין אנו יודעין איזה היתרת ומספק צריך לשחוט שניהם דביתרת לחודא לאו שחיטה היא. ועוד יש לחלק מהא דמנחות דבתפילין שהטעם מפורש בתורה שיהיו הדברים לאות עליו תמיד כדי שיזכור אותם סגי בהנחה בראש אחד אבל בשארי מצות וכגון בשחיטה שצריך רוב קנה י"ל שאם יש ב' קנים צריך רוב שניהם:

אות ה

ובבר אווזות שמתפצל הקנה אח"כ לשנים. שהתב"ש מפקפק אולי הוא שני קנים. לכאורה יש להביא ראיה דהוי רק קנה אחד מנגעים פ"ד מ"ד דגבי שתי שערות לבן קתני אחת מלמטה ושנים מלמעלה טהור משום דאחת היא ונחלקה לשנים. אלמא דכיון דמתחילה היא אחת נידונה כאחת. אך י"ל דשם צריך שיהא אצל השורש סמוך לבהרת שתים. כי היכי דקיי"ל שם שהלבנונית בעי שיהא סמוך לבהרת ולא למעלה ויליף שם בת"כ מקרא הובא בר"ש שם ושער בנגע הפך לבן ע"ש. וא"כ אפשר ה"ה לענין שנים ג"כ הדין כן. אבל בעלמא שפיר הוי בכה"ג כשנים. והאחרונים ראיתי שהביאו ראיה מדין וורדא שבשורש אחד נידונים כאחת. ובאמת לא דמי דשם כיון שהשורש כאצבע כבר יש לה שיעור וורד. ודמי לוורדא שיש לה ב' ראשין דלא אשכחן דטריפה. או דהוי כיתרת על הוורדא ולא יתר וורדא. אבל בקנה לא שייך זה. וכן בבני מעיים מצינו דבעי הדרי ערבי ואי לא טריפה. ויפה כתבו האחרונים בסי' ל"ג דבקנה וושט לא שייך היתר דהדרי ערבי כיון דלא מצינו בש"ס שהקילו בזה. ולזה כל שנתפרד הקנה לשנים בבהמה ובעוף הוי כשני קנים וטריפה. וכמ"ש האחרונים בשם רמ"א להטריף אף בהדרי ערבי דלא כהפר"ח. וכמ"ש בכרתי ופלתי סי' ל"ג סק"ז שאין מדמין בטריפות. ורק בבר אווזות התירו בכה"ג משום דהכי רביתייהו. ואף דהתב"ש פקפק דלא אמרינן הכי רביתייהו במה דלא מצינו בש"ס. מ"מ אח"כ מודה בזה ע"ש. וראייתו שם מחולין נ"ח ע"ב אינה ראיה כמובן. דשם לא הוי ריביתייהו הכי. רק שרצה לומר דלא שנא בין מבי כסא להובלילא ובין מבי כסא לכרסא ע"ש. וכיון שאנו רואים באמת דהכי רביתייהו בבר אווזות ודאי כשר. וכמו במרה שמצינו שנויים בקצת בע"ח וכשר וכדקיי"ל בסי' מ"ב. ולזה נלע"ד דאף שנאמר שהם שני קנים מ"מ כשר משום דהכי ריביתייהו. וכמש"ל דלא שייך לומר דהוי קנה אחד בכה"ג. ואף שהכרו"פ ופר"ח כתבו דהוי קנה אחד לענ"ד אינו מוכרח. והא הכרו"פ בעצמו ס"ל דאף בהדרי ערבי בתוך שיעור כאצבע לאו חד הוא דאין מדמין בטריפות וכדעת הרמ"א שהובא בהגהות מהרי"ו. וא"כ מנ"ל דבבר אווזות חד הוא. וגם להפר"ח הא בעי הדרי ערבי ועכצ"ל דהוי ב' קנים ומ"מ כשר דהכי רביתייהו וכדאמרינן ביתרת בריאה בדף מ"ז ע"א דכשר משום הכי רביתייהו וכן בדף נ"ח ע"ב גבי יתרת גובתא מבי כסא להובלילא. וכן ב' בני מעיים בעוף ע"ש ברש"י ובש"ע סי' מ"ז. ונראה דגם הכרו"פ לאו דווקא קאמר דהוי כקנה אחד ורק שכתב שדינם כקנה אחד וכשר. ובפרט דגם בבהמה מתפצל הקנה ללב ולריאה ולכבד. וה"נ בבר אווזות מתפצל לשני צדדי הריאה

ולפ"ז כיון שבארנו למעלה דבשני קנים בבהמה ושאר עופות בעי לשחוט שניהם מצד שאין ידוע איזה העיקרי. וגם דאפשר דבכל מצוה אם יש שני אברים צריך לקיים בשניהם א"כ ה"ה בבר אווזא צריך לשחוט שניהם. ולפ"ז צריך לשחוט רוב כל אחד ואחד דדלמא האחד עיקר. וגם דאפשר צריך לקיים בשניהם מצות שחיטה כנ"ל. ולפ"ז אף אם אחד גדול יותר צריך לשחוט רוב שניהם וכ"ה פשטות לשון האחרונים ג"כ. ולא דמי להא דחולין דף ע"ו בצומת הגידין דחד אלימא ותרי קטיני שלדעת הרא"ש משערין ברוב של כולם יחד ומצטרף מיעוט אחד עם השני או רובו. ועט"ז ביו"ד סי' נ"ו ושאר אחרונים שם. שאני הכא דאמר רחמנא שחוט רובא. צריך לשחוט רוב כל קנה שישנו:

אות ו

ומהא דנגעים שהזכרנו יש קצת ראיה דאף שנתפצל הוי כשנים מדלא תנן הא דאחת מלמטה גבי שאר דברים דבעי שתי שערות כמו בנזיר ומצורע ופרה אדומה. ורק דבפרה י"ל כיון דקיי"ל כחכמים בספ"ב דפרה שהולכין אחר העיקר באדמימות א"כ ה"ה לענין מספרם וכמו בשער לבן בבהרת וכמש"ל אבל באינך קשה ומוכח מזה דהוי כשנים באמת. אבל ז"א דהא אמרינן בספ"ב דפרה ובנדה נ"ב לענין ב' שערות דגדלות דאפילו בגומא אחת ע"ש. וקשה לאשמועינן רבותא טפי דאף שהיא למטה אחת ממש סגי וע"כ צ"ל דהוי כאחת דהכל הולך אחר העיקר ותנן בשער לבן וה"ה לכ"מ דבעי ב' שערות. ועוד אפשר משום דבבהרת דרשינן בתו"כ דבעי ב' שערות ממיעוט שער שנים ואינו מוכח דקאי על העיקר ואפשר דמה שנראה למעלה שתים מיקרי שער ג"כ. לזה קמ"ל דתלוי בעיקרן וכדדריש מקרא שם לענין הלבנונית וכמש"ל. ובאמת בכל דבר הוי בכה"ג כשערה אחת. ומ"מ בנ"ד בקנה המתפצל נראה דלא דמי לשערה דכאן לא שייך סברא לילך אחר העיקר כמובן. ואדרבא י"ל שהעיקר הוא מה שהוא מושרש בריאה ויש להאריך בזה בכמה דוכתי כגון במצורע שיש לו שתי בהונות וכדומה אך מטרדות אקצר:

אות ז

ועכ"פ נראה שצריך לשחוט שניהם. אך כ"ז כתבתי לפלפולא אכן בעיקר הדבר נראה שלא דקדקו האחרונים יפה במה שכתבו לדון בזה בדיני שחיטה כי לפי שראיתי בכמה בר אווזות המקום שמתפצל הקנה הוא למטה ממקום שחיטה כי הוא כבר במקום שמתחיל הגוף סמוך להריאה. וכ"כ התב"ש סי' ל"ג בשם שחיטות בית לחם שבמיצר החזה מתפצל הקנה. ובעיקרי הד"ט חי"ד סי' ב' אות ח' הביא בשם השב יעקב וע"י דהפיצול הוא כחצי אצבע סמוך לריאה. וזה ודאי למטה ממקום שחיטה. ואף שבקצת אחרונים כתוב הלשון סמוך לגוף נראה שלא דקדקו כ"כ בלשונם. וגם י"ל דכוונתם על הכפתור ולא על הפיצול בעצמו. והרי הש"י וע"י דקדקו במדתו כחצי אצבע ואין גוף ספרים הנ"ל ת"י. והדעת קדושים נסתפק אם צריך לענין להיות טריפה פסיקת רוב אחד אז רוב שניהם. והנה לפמש"ל נראה דוודאי טריפה אף באחד דיותר מסתבר לומר שזה מיקרי שנים לענין זה ובפרט לפמש"ל דלא גרע מנקדר וגם דזה לא מיקרי שורש אחד כמש"ל ולא דמי לוורדא או ללשון שכתב בעיקרי הד"ט שם אות י"ד שאם יש בו פצולים כשר דהוי שורש אחד ע"ש. דהכא אדרבא הוי שתי שרשים כמש"ל. ובלא"ה נלע"ד דהכא שהוא למטה ממקום שחיטה הוי נקובתו במשהו דהוי כריאה וכמו בבהמה בקנה ההולך לריאה דהוי כריאה. ועי' סי' כ' ול"ג בשיעור מקום שחיטה ופסיקת הרוב בקנה

ולענין מש"ל דשני קנים וושטים הוי רק טריפה ולא נבילה וכפשטות לשון הרמ"א בסי' ל"ג ותשובת הרא"ש כלל כ' ראיתי בכרו"פ סק"י שכ' דהוי נבילה כדין ניטל ולא כתב שום ראיה. ולענ"ד עיקר כמש"ל בס"ד ובפרט שדעת הח"צ ג"כ כן כמש"ל וכ"נ דעת הש"ך ושאר אחרונים שלא ביארו שהוא נבילה כדרכם בכל מקום וגם הרא"ש בוודאי היה מבאר זה. ומטרדותי העצומות ההכרח לסיים ולהפסיק באמצע:

אחר כותבי כל הנ"ל ראיתי בח"ס חא"ח סי' פ"ו שדיבר בענין הך דפלימו במנחות ל"ז ע"ש מ"ש בזה. ולענ"ד נכון כמש"ל בזה בס"ד והבוחר יבחר. ומקוצר הפנאי לא אוכל להאריך בדבריו שם:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה