אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק א חלק יורה דעה › סימן לט

שות דברי מלכיאל חלק א· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק יורה דעה · סימן לט

סימן לח

כבוד ידידי הרב הג' וכו' מוה' יחיאל מיכל נ"י אבד"ק טרעסטינא:

אות א

ע"ד אשר הקשה מעכ"ת בזבחים כ"ה דפריך הש"ס היכי משכחת לה בן שנה בשחיטה ולא בזריקה. וכתב מעכ"ת דאפשר בזרק שלא לשמה למאי דס"ל לקצת פוסקים שמונים משעת הרצאה. ובפ"א דפרה קיי"ל דלנדבה מקריבים לשמונה ימים ולחובה שלשים יום משום דכתיב והלאה. ולעיל ריש זבחים אמרינן שאם חשב שלא לשמה הויא נדבה. וא"כ בשחיטה ששחט לשמה הויא נדר ומנינן מהרצאה דנדר וחובה דהוי משלשים יום. ואכתי הוא בתוך שנתו. וכשזרק שלא לשמה נעשה נדבה וצריך למנות מיום שמיני והו"ל עברה שנתו עכ"ד. ונראה כי מעכ"ת אחוי לן חורפיה ופלפולו. אבל על הש"ס אינה קושיא לע"ד. דדריש מקרא דזכר בן שנה קאי על כל הויותיו משחיטה עד אחר זריקה. ואיירי בקרבן כשר ששוחטין אותו לשמו. ועוד דהא קרא דמייתי הש"ס שם איירי בפסח ופסח איתא שם בספ"ק דפרה שקרב לשמונה אף לשמו ונדר ג"כ מפורש שם שקרב לשמונה ורק קרבנות חובה בעי שלשים יום. וג"ז רק לכתחילה אבל בדיעבד כשר ע"ש וברמב"ם ור"ש שם וא"כ לק"מ:

ובאמת בלא"ה כבר הקשו התוס' בערכין י"ח ע"ב על שיטת הסוברים למנות משעת הרצאה. דא"כ שעות דפוסלות בקדשים היכי משכחת לה דמיום הרצאה לא שייך שעות והיכי משכחת לה בן שנה בשחיטה ולא בזריקה ע"ש שנשארו בקושיא. ולפ"ז יש ליישב חדא בחבירתה עם קושיית כת"ר דהא טעם הסוברים דמנינן מהרצאה כתבו התוס' שם דילפינן מבכור דאיתא בר"ה ו' ע"ב דמנינן מהרצאה. והנה בירושלמי פ"ק דר"ה סוף ה"א איתא דרב חונה ור' יונה ס"ל דגם לבכור מנינן משעת לידה ע"ש וא"כ כ"ש לקדשים. ולפ"ז י"ל דע"כ קושיית הש"ס בזבחים היכי משכחת לה בן שנה בשחיטה ולא בזריקה קאי למ"ד משעת לידה דלמ"ד משעת הרצאה לא קשה די"ל כמ"ש מעכ"ת בזרק שלא לשמה. ולא מקשה רק למ"ד משעת לידה. ולדידיה שפיר משני דשעות פוסלות בקדשים. אבל למ"ד משעת הרצאה באמת אין שעות פוסלות. ומיושב שפיר קושיית התוס' הנ"ל וגם קושיית מעכ"ת. אך כבר כתבתי דבלא"ה אין מקום לקושיית מעכ"ת. ולפ"ז קמה קושיית התוס'. ואין לומר דגם בהרצאה בעינן ז' ימים מעל"ע. דבחולין פ"א ובכמה דוכתי דקאמרינן לילה לקדושה יום להרצאה לא משמע הכי. וכבר האריכו בזה דל"צ מעל"ע בשבעה ימים דבהמה. בנוב"י מ"ת חיו"ד סי' ז' ובח"ס חיו"ד סי' י"ז. וע' פרמ"ג סי' ט"ו ובהג"ה שם. ובאשר אין ביהמ"ד בלא חידוש אכתוב לו מה שנתחדש לי כעת בישוב קושיית התוס' הנ"ל ולימוד זכות על הפרמ"ג שכתב דבעי בבהמה ז' ימים מעל"ע:

אות ב

דהנה טעם דאמרינן בר"ה ו' ע"ב דמנינן בבכור משעת הרצאה. נראה מדכתיב תאכלנו שנה בשנה ומינה ילפינן בבכורות כ"ז שצריך לאכלו תוך שנתו. וא"כ מבואר לשון הכתוב שאוכלים אותו שנה שלימה. וע"כ דהיינו משעת הרצאה. ולהכי אמרינן בבעל מום שמונין משעה שנולד משום שראוי לאכילה תיכף וכדאיתא בר"ה שם. וכתבו התוס' שם ז' ע"א דבתם ונעשה בעל מום מונין משעת הרצאה כיון שהיה ראוי להקרבה. וכ"כ הרמב"ם פ"א מה' בכורות. וכ"נ דעת רש"י בר"ה שם ובבכורות כ"ח ע"א מפורש ברש"י ד"ה כל י"ב חודש דאף בנעשה בע"מ מונים משנולד. ולכאורה סותר ד"ע:

ונראה שטעם שבארנו שייך למאן דדריש שנה דבכור מקרא דתאכלנו כנ"ל. אבל לבי רב דדרשי בבכורות כ"ז ע"ב קרא דתאכלנו שנה בשנה שנאכל לב' ימים ולילה אחת והיינו יום אחד בשנתו ויום אחד בשנה השנית ודמנינן לשנה דידיה ילפי לה מקדשים דכתיב בן שנתו. א"כ י"ל דמנינן ג"כ בבכור תם משעה שנולד כיון דנלמד מקדשים ולא משמע כלל בקרא שיהא ראוי לאכילה כל השנה. דתאכלנו קאי על יום אחרון מהשנה וכן איתא בירושלמי פ"ק דר"ה סוף ה"א דס"ל לרב חונא ורבי יונה שמונין בבכור משעה שנולד ויליף מדכתיב אשר יולד וכן ממעשר שנכנס מחוסר זמן להתעשר. ושפיר הוי בי רב לטעמייהו דבי רב היינו רב הונא כדאיתא בסנהדרין י"ז ע"ב וע"ש בתוס' ורב חונא דבירושלמי היינו רב הונא כידוע:

ולפ"ז יש מקום ליישב סתירת פירש"י שהזכרנו דבבכורות שם דאיירו בי רב ג"כ ולדידהו מנינן משעה שנולד. לא דקדק רש"י בלשונו ופירש משעה שנולד. אבל בר"ה דמוקי הש"ס לתרווייהו דס"ל משעת הרצאה פירש כסוגיא דהתם. אך קשה לפ"ז מי הכריח לש"ס דר"ה לאוקמא דאביי ס"ל ג"כ מהרצאה ולא כפשטיה דס"ל כבי רב שהזכרנו דאף לתם מונין משנולד ודוחק לומר משום דהילכתא כמ"ד מהרצאה. ונראה ראיה דאביי ס"ל כבי רב דבבכורות שם מסיק בסוגיא דרב ס"ל ובשרם אחד תם ואחד בעל מום. ובזבחים ל"ז ע"א מבואר דמ"ד הכי ס"ל כריה"ג דקאי קרא דדמם על בכור ומעשר ופסח וקרא דקודש הם קאי למעט תמורת בכור ומעשר ופסח. ואביי ס"ל בתמורה ה' ע"ב דדרשינן מקודש הם בהווייתם יהא שאין להם פדיון. וא"כ ע"כ ס"ל דאיירי רק בבכור דאי איירי גם במעשר ופסח א"כ נימא דגם לפסח אין פדיון וזה לא מצינו וע"כ צ"ל דס"ל כר' ישמעאל בזבחים ל"ז דדריש בשרם דבכורות דעלמא והיינו ע"כ כבי רב ודלא כרב וכמבואר בבכורות שם [והתוס' בזבחים ל"ז ע"ב נתקשו דאביי גופיה מייתי בתמורה כ"א דרשא דהם למעט תמורתם. וכן בזבחים שם סתם הכי אף לר' ישמעאל. ולענ"ד י"ל כמ"ש התוס' בקידושין ה' ובמ"ק ח' ד"ה נ"ל ובכמה דוכתי שדרך הש"ס להביא דרשה הפשוטה אף שאינה עיקרית לפי האמת ע"ש ועוי"ל בזה ואכ"מ] ולפ"ז קשה טובא למה מוקי הש"ס דאביי ס"ל משעת הרצאה כיון דס"ל כבי רב דמשעה שנולד כנ"ל

אות ג

והנראה דהנה התוס' הקשו בערכין י"ח ע"ב ל"ל קרא בקדשים שמונין לשנה דידיה ולא של עולם. תיפוק ליה דאלת"ה לא משכחת תמידי ר"ה דע"כ שהו כדי הרצאה קודם ר"ה והו"ל שנה בר"ה. ולזה כתבו דאיצטריך קרא דשעות פיסלות בקדשים. וקשה לי טובא דהא מפורש בש"ס שנתו ולא למנין עולם. ובשלמא בערכין שם דאיירי לענין מעל"ע י"ל כהתוס' אבל בבכורות כ"ז ע"ב מפורש דממעט מינה מנין עולם דקאמר דיליף בכור מינה לענין זה ולא איירי שם לענין שעות כלל ולכאורה י"ל לפמש"ל דלבי רב ס"ל מונין בבכור משעה שנולד וא"כ שפיר שעות פוסלות אף בבכור וא"כ י"ל דלהכי מייתי האי קרא דניליף תרווייהו שנה דידיה ושעות. אך לפ"ז קשה דא"כ מאי ילפי משנה בשנה שנאכל לב' ימים יום אחד בשנה זו ויום אחד בשנה השנית. דילמא נאכל ליום אחד. ומשכחת שנאכל בשנה השנית כשכלתה שנתו באמצע היום בשעות. וקמ"ל דלא נימא דבעי כל אכילתו בתוך שנתו. וכעין דבעי בזבחים כ"ה ע"ב כל הויותיו קבלה וזריקה בעודו בן שנה ע"ש. ועכצ"ל דלא ס"ל לבי רב כלל דשעות פוסלות. וא"כ הדרא קושיין על התוס' לדוכתא:

ואפשר לומר דבאמת הא בכמה דוכתי ילפינן בכור מקדשים וקדשים מבכור וכדילפי הכא בי רב ג"כ. ואי נימא דניליף משנה בשנה דשעות פוסלות ונאכל ליום אחד. א"כ קשה ל"ל קרא דשנתו בקדשים למעט שנת עולם ניליף מבכור. וע"כ צ"ל דלהכי כתיב בקדשים שנתו לאייתורי קרא דשנה בשנה דנאכל לב' ימים. אבל לרב לא תיקשי ל"ל קרא דבכור. ניליף מקדשים. דרב לטעמיה דס"ל דבכור משעת הרצאה כמש"ל וקדשים משנולדו ולהכי לא מצי למילף זה מזה. אבל לבי רב דתרווייהו משנולד שפיר ילפינן זה מזה. ולפ"ז מיושב גם קושייתנו על התו' דשפיר מייתי בבכורות כ"ז קרא דשנתו. דכיון דילפינן מינה דשעות פוסלות. א"כ אייתר קרא דשנה בשנה למילף דנאכל ב' ימים. דאי נאכל יום אחד א"כ ל"ל קרא דשנתו גבי קדשים ניליף שעות פוסלות מבכור וכמש"ל וע"כ צ"ל דשנה שנה מיותר לדרוש שנאכל ב' ימים:

אות ד

ובאמת לרב בלא"ה ל"ק ל"ל יליף קדשים מבכור דהא ג"ש דאמו אמו במעילה י"ג ולידה לידה בנדה מ' כתבו התו' שם דזה רק לענין לידה ואם ולא לענין אחר ע"ש. ורק דילפינן מעשר עברה עברה מבכור וקדשים תחת תחת ממעשר כדאיתא בכמה דוכתי. וזה לא שייך הכא דבמעשר בהמה ר"ה שלו תשרי כדאיתא ריש ר"ה דקיי"ל כר"א ור"ש שם. ויליף בדף ח' שם מהיקשא דמעשר דגן. ואין זה שייך לפלוגתא אי היקש עדיף מג"ש בגיטין מ"א וזבחים מ"ח. דהא איתא בבכורות נ"ג ע"ב דמפורש בקרא שהוקשו זל"ז לעלין שנתן ע"ש. ואף למאי דהדר רבא מהא דקאמר לשנה הקשתיו שם נ"ד ע"ב. מ"מ מודה דעיקר הקישא אתי לשנה שנה כדפירש"י שם [ועפי"ז יש ליישב קושיית הטו"א בר"ה ח' שהקשה דניליף מהקישא דמעשר דגן דלקוח פטור. ולפמ"ש א"ש דנימא דניליף מג"ש מבכור עברה עברה דלקוח חייב ולחומרא גמרינן ואף דמפורש בקרא זרעך כמו"ש הטו"א שם מ"מ כיון דמיתוקם הקישא לחד מילתא המפורש בקרא סגי דהא פשיטא דא"א להקישם לגמרי לכל דבר. ועוד נראה דשנה שנה קאי על עשר תעשר. והיינו על תרווייהו מעשר דגן ובהמה אבל תבואת זרעך לא שייך לומר דקאי על תרווייהו וקאי רק על מעשר דגן. ולמימר דקאי הקישא על מיעוטא דלקוח. י"ל כמ"ש התו' בשבת כ"ח ע"א ד"ה אלא דהיקשא קאי רק אגופא דקרא ולא על הריבוי יעו"ש וכה"ג כתבו בכמה דוכתי וה"נ לא קאי על המיעוט ואכמ"ל בזה] והא דקאמר לבי רב דילפי בכור מקדשים היינו משום דחשיב לה כגילוי מילתא. דכיון דבעי שיהא בן שנה בבכור ובקדשים מסתברא למילף דחד דינא לכולהו. שנה דידיה:

וממילא אין מקום לתירוצנו הנזכר. דאין שייך לומר דקרא דשנה בשנה מיותר כיון שאין שום היקש או ג"ש מקדשים לבכור. ורק מסברא למדין זה מזה אבל לא שייך לומר ע"ז שהוא מיותר. וגם מש"ל דגם בנאכל יום ולילה בעי קרא דשנה בשנה אי שעות פוסלות. י"ל דבלא"ה ג"כ תיקשי דהא מ"מ הלילה היא בשנה השנית. אך י"ל דבכור הוא קדשים והלילה הולך אחר היום כדאיתא בחולין פ"ג. ושייך הלילה לשנה ראשונה ועמשל"ק בזה. אך מ"מ נראה דל"ק. דא"כ ל"ל קרא דמהיכי תיתי שיצטרך שיאכלו כולו תוך שנתו. דבכל הויותיו דבזבחים כ"ה ע"ב אין אכילה בכלל דשם קאי על עבודות המעכבים בו. והיינו עד לאחר זריקה ולא יותר:

והנראה דבאמת אף לבי רב דדרשי שנה בשנה לב' ימים ולילה אחת. מ"מ משמע פשטא דקרא דקאי על כל השנה שיאכלוהו כל השנה. וממילא מוכח שמונין משעת הרצאה כמש"ל. ולזה פשוט להש"ס בר"ה לאוקמא כ"ע בתם משעת הרצאה. ופליג על הירושלמי דמייתי מ"ד דגם בבכור משנולד. וע' תוס' כתובות ק"ב ע"א. ולפ"ז קשה היכי יליף בכור מקדשים לענין שנה דידיה. כיון דלא דמו דבקדשים מונין משעה שנולד. ולזה נראה דלדידיה הוי קדשים ג"כ משעת הרצאה וכדעת המפרשים שהביאו התוס' בערכין י"ח ושפיר דמו לבכור. ולימודו נראה מהא גופא דל"ל קרא בקדשים למעט שנת עולם תיפוק ליה מתמידי ר"ה. ולזה מוכח דמנינן מהרצאה וממילא שפיר ילפינן בכור מינה. אבל לרב דדריש שנה בשנה למעט שנת עולם גבי בכור לא יליף מקדשים. משום דס"ל דבקדשים מנינן משעת לידה ולא דמי לבכור. ולדידיה י"ל קושיית התוס' מתמידי ר"ה להיפוך. דאי לאו קרא דשנתו למעט שנת עולם הו"א דבקדשים מנינן משעת הרצאה כדמצינו גבי בכור וכדמוכח מתמידי ר"ה. ולזה אתי שנתו למעט שנת עולם וגם למעט שלא נמנה מהרצאה דהכי מוכח לישנא דקרא שנתו של כבש עצמו משעה שבא לעולם. אבל התוס' לא תרצו כן משום דלא ס"ל סברת היש מפרשים לדמות קדשים לבכור לענין זה כלל אף לבי רב וס"ל דלא הו"א כלל למימר הכי:

אות ה

ומה שהקשו התוס' על המפרשים הנ"ל מזבחים כ"ה דשעות פוסלת בקדשים. נראה ליישב בהקדם מה שקשה לי טובא ל"ל קרא כלל למעט שנת עולם בקדשים. ובפרט לפמ"ש התוס' בערכין שם בתירוצם דעיקר קרא אתא לשעות. דהא ילפינן בזבחים כ"ה דשעות פוסלת בקדשים מקרא דבן שנה יהיה שאף זריקתו תהא בעודו בן שנה. ומצאתי שנתקשה בזה הטו"א בר"ה ט' והרעק"א בתשובה סי' קצ"ה. ותירצו דאי לאו קרא דשנתו הוה מוקמינן יהיה דבזבחים שם על תמים דכתיב שם וכדס"ד שם בסוגיא שיהא תם עד אחר זריקה. ולכאורה קשה דהא הש"ס מדחה זה מהא דקיי"ל שזורקים על כזית בשר. וג"ז נלמד מקראי. וצ"ל דבאמת נאמר דיהיה קאי רק על קבלה ולא על זריקה ודחיק ומוקי אנפשיה. רק השתא דידעינן דשעות פוסלות בקדשים משנתו. א"ש טפי לאוקמא יהיה אבן שנה כי היכי דליהוי קאי גם על זריקה.

אות ו

ועפ"ז יש ליישב מה שתמוה לי על הרמב"ם פ"א מה' פסה"מ הכ"ט שכתב סתם שקדשים שהוממו קודם קבלת דם נפסלו. ובש"ס שם בזבחים מבואר שזה רק בקדשי קדשים דבקדשים קלים בעי למילף מיהיה. ודחי מהא שזורקין על כזית ומוקי דקאי על בן שנה. וצ"ל דסבר הרמב"ם כפירש"י בזבחים שם דכיון דגלי גלי. וקשה דכל כה"ג הו"ל להש"ס לפרושי. ובאמת מוכח בסוגיא דבכורות ל"ט דדינא הכי אף בקק"ל דאלת"ה מאי פריך שם מהא דצורם פר הא משכחת לה בקק"ל. אבל מ"מ כל כה"ג הו"ל להש"ס לפרושי. ולפירש"י משמע שנשאר בקושיא על קק"ל. ולזה נלע"ד דבאמת דרשא זו נשארה. דיהיה קאי גם על תמים וכמפורש בברייתא דמייתי הש"ס שם. כל הויותיו לא יהיו אלא תם ובן שנה ולא אמר כלל סמי מכאן תם. ורק כדמקשה מהא דזורקין על כזית משני תרגמא אבן שנה. והכוונה שאביי תרגם הא דחשיב ברישא דברייתא זריקה ג"כ. חשיב לה משום בן שנה אבל בתמימות אין לדרוש דקאי אזריקה. משום דילפינן מקראי אחריני שזורקין על כזית וע' מנחות כ"ו ושפיר נשאר תירוץ הש"ס על מכונו דילפינן קק"ל מיהיה. ואף שהרמב"ם מייתי שם רק קרא דמדם הפר. ידוע שאין דרכו להאריך בדרשות וסומך על סוגיין והיינו כתירוץ הטו"א ורעק"א הנ"ל. רק לפמ"ש גם באמת כן הוא דקאי גם אתמים. והם ז"ל לא הבינו כן בסוגיא ע"ש:

אבל באמת ז"א דכיון דיהיה משמעותו כל הויותיו ממילא ליכא לאוקמי על תמים לחוד. כיון דלא אפשר לדרשו על זריקה ג"כ. ונהי דנימא בפי' הש"ס כמש"ל היינו משום דמ"מ יש מקום לדרוש כל הויותיו על בן שנה. אבל לומר על תמים לחודיה א"א וגם הטו"א והרעק"א תפסו בתירוצם דנימא דקאי אתמים וגם אזריקה אבל זה צ"ע דהא מ"מ קיי"ל שזורקים על כזית ואי נימא דהוי מוקמינן ההוא קרא לדרשא אחריתי א"כ גם השתא נימא הכי ונוקים יהיה גם אתמים:

אות ז

ונראה דבאמת האי קרא דיהיה איירי בפסח מצרים. וצ"ל דיליף מינה אף שהוא קודם הדיבור. כדילפינן בפסחים צ"ו ומנחות פ"ב מועבדת להקיש פסח דורות לפסח מצרים לבד מה דאמעיט בהדיא ע"ש בפסחים. ולזה פשטיה דקרא שפיר קאי על תמים וגם על זריקה. שבפסח מצרים הוצרך להיות תם גם בשעת זריקה. ומ"מ בפסח דורות דאיכא קרא דוהקטיר דיליף מיניה בפסחים ע"ט ומנחות כ"ו שזורקין אף שאין בשר. וילפינן פסח בהיקשא דזאת התורה מכל הקרבנות וכדאיתא במנחות פ"ב. וע' תוס' חולין כ"א ע"ב. לזה לא ילפינן פסח דורות מפסח מצרים רק לענין שיהא תמים בשעת קבלה ולא בשעת זריקה. וכעין זה אמרינן בפסחים צ"ו דפסח דורות ממעיט ממקחו בעשור וטעון ביקור וע"ש בתוס'. ודקאמרינן בזבחים תרגמא אבן שנה. הכוונה כמש"ל דקאי על הברייתא דמשמע מינה דקאי להלכה לדורות. אבל בקרא פשוט דקאי גם על תמים ובזריקה כנ"ל. ומיושב שפיר קושיית הטו"א ורעק"א דאי לאו קרא דשנתו הו"א דקאי אתמים וכמ"ש ומ"מ בשאר קרבנות ל"צ תמים בזריקה מקרא דוהקטיר וכמש"ל:

ועפ"ז מיושב שפיר קושיית התו' בערכין דבאמת לשיטת הסוברים דמנינן בקדשים מהרצאה לא דמי שנה דקדשים לשנה דפסח מצרים. דבפסח מצרים עדיין לא נצטוו על שיעור הרצאה ובן שנה היינו משנולד. והנה להתו' בערכין שם פשוט דמהרצאה לא שייך שעות וא"כ אף דבפסח מצרים מוכח שמנו שעות. י"ל דהיינו רק שם ששנתו משנולד שייך שעות אבל בשאר קרבנות שמונין מהרצאה אין שעות פוסלות וקדשים נלמדים מבכור בהקישא דזאת התורה וכמש"ל דהוי משעת הרצאה ולא גמרינן מפסח מצרים לענין שעות. ודקאמר רבא בזבחים שם זאת אומרת שעות פוסלות בקדשים. נראה דלטעמיה אזיל דמוקי קרא דקודש הם בתמורה ה' ע"ב בבכור ומעשר והיינו כריה"ג בזבחים ל"ז וממילא דריש בשרם על תם ובע"מ כדאיתא בזבחים שם וא"כ ס"ל כרב בבכורות כ"ו דיליף בבכור למעט שנת עולם משנה בשנה. וכדאיתא בבכורות שם דלרב ע"כ דריש בשרם אחד תם ואחד בע"מ וא"כ ס"ל בקדשים מנינן משנולד וכמש"ל דבהא פליגי רב ובי רב ולזה שפיר קאמר ש"מ שעות פוסלות דכיון דגם בשאר קדשים מונין משנולד שפיר ילפינן מפסח מצרים דשעות פוסלות דגם בפסח מצרים מנו משנולד וכמש"ל אבל למ"ד בקדשים מהרצאה לא מוכח מידי מהכא וכמש"ל והיינו דקאמר רבא ז"א משום דאיכא דפליג עלה:

אות ח

והנה הרעק"א הקשה בתשובה סי' קצ"ה להרמב"ם דשלשים יום בשנה חשובים שנה א"כ לא מוכח מתמידי ר"ה דבעי שנה דידיה וא"כ מנ"ל שעות פוסלות בקדשים דקרא דיהיה נימא דקאי על תמים. דאלת"ה תיקשי על סוגיין ל"ל שנתו כלל וכמש"ל. ובערכין ל"א מבואר דבעינן תרי קראי על שנה דידיה ועל שעות [ובח"ס חי"ד סי' שמ"ג הבין דלרבי שם סגי בחד קרא לתרווייהו. ולענ"ד גם רבי יליף שם חדא מעד תום וכדילפי רבנן שם מתמימה וחדא משנת ממכרו וז"ב לענ"ד] ונשאר בקושיא ע"ש:

ועפמ"ש מיושבת קושייתו בס"ד דאי לאו קרא דשנתו לא הוה ילפינן כלל מקרא דיהיה. דקודם מ"ת לא נאמר עדיין דין דל' יום חשובים שנה ולא דיום בשנה חשוב שנה. ואף דיליף להו בר"ה י' ע"ב מקרא דמבול מ"מ כ"ז אחר שניתנה תורה למדנו מפסוקים ההם אבל כשנצטווינו על פסח מצרים שיהא בן שנה הובן כפשוטו שיהא בן שנה משנולד ושפיר קמ"ל דשעות פוסלות [ואף שי"ל דכיון ששמענו שבלשון התורה נקרא בן שנה לשנת עולם א"כ אף בפסמ"צ נימא הכי. מ"מ נראה דמה שנאמר קודם מ"ת אינו בכלל זה] אבל בקרבנות לדורות דכתיב בהו בני שנה שכבר למדנו שמונים השנים לתשרי מקראי ויום אחד או ל' יום חשובים שנה שפיר י"ל דבני שנה היינו לשנות עולם ובשנות עולם לא שייך שעות כלל ולא ילפינן דין שעות מפסח מצרים דלא דמו להדדי. אבל בתר דכתיב קרא דשנתו למעט שנת עולם אז שפיר ילפינן בהקישא דועבדת מפסח מצרים דשעות פוסלות היכי דמנינן לשנה דידיה וגם דהוי זה רק גילוי מילתא:

עכ"פ נתבארו שיטת המפרשים דס"ל דמנינן משעת הרצאה בקדשים. דבסוגיא שם בערכין קאמר ראב"י שנתו למעט שנת עולם. ומשמע להדיא דלא אתי לשעות. ואי לאו שנתו הו"א דאזלינן בתר שנת עולם וכמש"ל להקשות על התו' מזה. ולזה ס"ל דראב"י ס"ל כבי רב דבכורות כ"ו דס"ל דבקדשים מנינן מהרצאה כמש"ל ולא מוכח מידי מתמידי ר"ה ולזה בעי קרא דשנתו וכמש"ל. ולהלכה יש להאריך בזה לפמש"ל דתלוי בפלוגתא דאביי ורבא בתמורה ה' אי עביד מהני שיש בזה מחלוקת הפוסקים וגם תלוי בפלוגתא דריה"ג ור"י בזבחים ל"ז ור"ע ור"י בזבחים נ"ז ואכמ"ל בזה:

אות ט

ועפ"ז יש לצדד בזכות קצת אחרונים שכתבו דז' ימים דבהמה בעינן מעל"ע. דבאמת לבי רב שבארנו דס"ל ג"כ דבבכור מונין משעת הרצאה. ודאזלינן בתר שנה דידיה יליף מקדשים. ובקדשים קיי"ל דשעות פוסלות לשיטת הסוברים דבקדשים מונין משעה שנולד והכי קיי"ל לדינא וכמ"ש התו' בערכין י"ח דעיקר קרא דשנתו להכי אתא. ואף להסוברים משעת הרצאה או למ"ד ל' יום חשוב שנה דלא מוכח מתמידי ר"ה מידי די"ל שנולד תוך ל' קודם ר"ה וכ"כ הרעק"א סי' קצ"ה וח"ס חי"ד סי' שמ"ג. ואף דקיי"ל ספ"א דפרה שהרצאה של תמידים הוא ל' יום מ"מ הא איתא שם דאף ביום שלשים שרי וא"כ י"ל שיקחו לתמיד כבש שיום שלשים שלו בר"ה. מ"מ לדידהו מוכח מקרא דיהיה דשעות פוסלות בקדשים וכמש"ל בישוב דברי התוס' דמשנתו ילפינן שנה דידיה ומיהיה שעות וכפשטות לשון הש"ס זאת אומרת שעות פוסלות. ולשיטת הסוברים דכל קדשים משעת הרצאה ג"כ א"ש בפשיטות דלק"מ מתמידי ר"ה. ומ"מ איצטריך שנתו דמיהיה לחוד הו"א שמונין משנולד כמו בפסח מצרים שאז לא היה עדיין דין הרצאה ולזה כתיב שנתו להורות שנתחדש אחר מ"ת למנות מהרצאה ודוחק. ויותר נראה כמש"ל דמיהיה לחוד לא הוי ידעינן ואקצר. ואף דפשיטא להתו' בערכין דבהרצאה לא שייך מעל"ע מ"מ י"ל לשיטת המפרשים הנ"ל דלא ס"ל הכי. וכיון דילפי בכור מקדשים מוכח דשעות פוסלות בבכור ג"כ אף דמנינן ביה לכ"ע מהרצאה כמש"ל. ולכאורה קשה מהא דאיתא בחולין פ"א דר' אפוטרוקי רמי כ' שבעת ימים הא לילה חזי וכ' מיום השמיני וגו' הא כיצד לילה לקדושה ויום להרצאה והביאו הנוב"י מ"ת חיו"ד סי' ז' והח"ס חיו"ד סי' שמ"ג ראיה מזה דל"צ מעל"ע. דאי בעי מעל"ע א"כ משכחת לה ז' ימים לחוד כשנגמרו הז"י באמצע היום. ומיום השמיני קאי אם כלו הז"י בערב ע"ש:

אות י

ונראה לדחות דאדרבא מכאן ראיה לשיטת הסוברים ז"י מעל"ע. דהנה הרמב"ם לא הביא כלל הך דר' אפוטריקי וכבר תמה ע"ז הכ"מ פ"ו מה"ב הי"ד. אבל נראה דלא ס"ל כלל הא דר' אפוטריקי. דבזבחים י"ב קאמר דס"ל לר"א לילה אין מחוסר זמן. והרמב"ם פוסק בפ"ג מה' מחו"כ דלילה מחוסר זמן ע"ש וא"כ לא ס"ל הא דר"א. ושפיר בעי קרא לענין מעל"ע כמ"ש הנו"ב והח"ס. דאלת"ה תיקשי רומיא דקראי למ"ד לילה מחוסר זמן. וכ"נ מסתמא דש"ס יומא ס"ג ע"ב דיליף שם מקרא דירצה לאשה וגו' דאסור להקדיש מחוסר זמן. וקשה טובא דהא זה קאי על מיום השמיני והלאה ומיעט לילה לקדושה אלמא דאיירי רק בהרצאה ולא בקדושה. וע"כ צ"ל דהאי תנא ס"ל דגם לילה מחוסר זמן. ולזה לא הביא הרמב"ם הא דר' אפוטריקי. ורומיא דקראי נימא למעל"ע. ובירושלמי שבת פי"ט ה"ה מייתי מהא דבלילה מקדישים ראיה דתינוק מיקרי בליל שמיני ערל. והרמב"ם פי"א מה"ת ה"ז כתב שקטן כל ז' לא מיקרי ערל א"כ משמע דליל שמיני מיקרי ערל כהירושלמי וא"כ מוכח דס"ל לילה אין מחוסר זמן לענין זה. אבל ז"א דא"כ הו"ל לכתוב בפירוש שבליל שמיני הוי ערל וכמו שמפורש כן בירושלמי. ולזה נראה דנקיט כל ז' דהוי מילתא דפסיקא וממילא נדע דגם בליל שמיני כן כל שלא הגיע שעה הראויה למולו וכן צ"ל בפ"ג מהא"מ שכתב כל ז"י הוא מחוסר זמן לאו דווקא וה"ה ליל שמיני כמש"ל:

וכן ראיתי במה"פ פ"א דר"ה ה"א שכתב מדלא הביא הרמב"ם הך דר"א דלא ס"ל כוותיה. ולפלא שלא הזכיר שהכ"מ הרגיש בזה. וגם שהרמב"ם פוסק לילה מחוסר זמן. וגם הך דיומא ס"ג הביא מת"כ ורש"י בחומש. ובש"ק פ"ח דיבמות ה"א מצאתי שכתב דהרמב"ם ס"ל הך דר"א ונשען על מ"ש גבי מילה ז' ימים ובפ"ג מהא"מ. וכבר ביארנו שאין הכרע מזה. ומצאתי בעמק יהושע סי' כ' שהחליט ג"כ שהרמב"ם ס"ל לילה מחוסר זמן במילה ובהך דר"א נסתפק אי ס"ל יעו"ש. ולפלא שלא הביא כלל דברי הש"ק ומה"פ הנ"ל. ועכ"פ מבואר שדעתו ז"ל היה ג"כ דז"י דנקיט הרמב"ם במילה לאו דווקא הוא. וע"ש באורך:

ובלא"ה ג"כ לק"מ לענ"ד. שדוחק גדול ליישב רומיא דקראי בהא דמעל"ע. ומאי פסקא דנקיט קרא שהמעל"ע נגמר ביום השמיני ודנקיט לילה לקדושה. י"ל הכוונה באופן אם נגמרו הז' מעל"ע בלילה מותר להקדישו אח"כ כל הלילה. וממילא כיון דנימא דז' ימי הרצאה הם מעל"ע. א"כ ה"ה בחולין לענין נפל דמינה יליף לה רשב"ג. וע' מל"מ פ"ג מהא"מ בזה. ובאשר כי למעשה נדחית שיטה זו מכל האחרונים. וכ"נ פשטות הש"ס וראשונים. לזה אקצר:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה