שות דברי מלכיאל חלק א· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק חשן משפט · סימן צט
כבוד הרה"ג הנ"ל
ובנדון אי שייך חזקה במה ששכר משוכר ולא מאדון הדבר. הנה הרדב"ז ח"ד סי' רי"ג פסק דבכה"ג יש דין חזקה וביאר דכיון דעיקר כוונת תקנת החזקות הוא כדי שלא יעלו בשכירות הבתים ושלא יצטרכו לטלטל כל חודש מבית לבית ואם נאמר דכה"ג ליכא חזקה בטלה התקנה שהעכו"ם יעשה קנוניא להשכיר לאחר. ועוד האריך לבאר דשכירות ליומא ממכר וה"ז כבעה"ב למשך זה והשוכר ממנו שפיר החזיק. וראיתי בשואל ומשיב ח"א סי' ל"ג שחולק עליו ודן שאין בו דין חזקה כי כיון שנסתלק העכו"ם שהשכיר לו וכלה זמנו בטל המסובב ובטלה חזקתו והאריך להשיג על הרדב"ז דרק ליומא הוי ממכר אבל לא ככלות זמנו. ובמחכ"ת לענ"ד דברי הרדב"ז ברורים לדינא דהא עיקר התקנה נתקנה מצד הישר והטוב שלא יוקירו המקחים כמו"ש הרדב"ז וא"כ שפיר שייך גם בכה"ג ובפרט דיש חשש קנוניא כמ"ש הרדב"ז. ובשו"מ שם כתב דכיון דמה ששכר לעכו"ם הוא מפורסם בקאנטראקט ל"ש לחוש לקנוניא. והוא תמוה דמ"מ אם נדון כן שהשוכר משוכר אין לו חזקה שפיר יש לחוש לקנוניא. ומה שהאריך הרדב"ז לבאר דשכירות ליומא ממכר זה הוא רק לחזק דבריו שעכ"פ במשך השכירות היה לו קנין גמור בבית דלא נימא שמצד שקנינו חלוש אין חזקתו חזקה. ואין רצוני להאריך לבאר כל פרט שבדברי שו"מ שם והמעיין יראה שבעיקר הדין דברי רדב"ז ברורים וכל דחויו שם אינם לענ"ד:
אלא שבעיקר הדין הנ"ל נראה דתלי בפלוגתא שהובא בכנה"ג סי' ק"מ לענין אם נתחלפו הבעלים אי החזקה קיימת. דלמ"ד שאם מכר לאחר חזקתו בטילה. וא"כ נראה מזה שהמתקנים לא תקנו בכה"ג אי משום דלא שכיחא אי משום שסמכו תקנתם אהא דאיתא בש"ס בדין עני המהפך בחררה וכנראה ברדב"ז שם וכ"כ המהרי"ט חח"מ סי' ל' להדיא יעו"ש. וזה שייך רק בבעלים ראשונים ולא במכרו לאחר שאצלו לא היפך בו כלל וז"ב. ולקנוניא נראה דלא חיישי שימכור לאחר כדי שתיבטל חזקתו ואח"כ יחזור ויקנה דחזקתו מ"מ לא תשוב לו. וכעין שכ' הרדב"ז ח"ג סי' תקל"ג יעו"ש וא"כ ה"ה בשוכר מן השוכר ג"כ בטלה חזקתו ככלות זמנו מכל הלין טעמי דנתחלפו הבעלים כנ"ל. והרדב"ז לטעמיה דס"ל שם בסי' רי"ג להדיא דאף במכר לאחר אין חזקתו בטילה יעו"ש שמסתייע מזה לדינו. ולכאורה קשה דבח"ג סי' תקל"ג כ' דאם לקח מלך העיר ממלך הראשון בטלו החזקות מצד שקונה במלחמה יעו"ש. וקשה דלא עדיפא מאם מכרם לו בפירוש. וצ"ל טעמו דהא גם מישראל קונה במלחמה כדאיתא בגיטין ל"ח וא"כ קונה במלחמה כל זכות שיש לישראל המחזיק בה. ולומר דמ"מ היתה גוף התקנה אף בכה"ג צ"ל דמשמע ליה דבכה"ג ודאי לא תקנו דהוי מילתא דלא שכיחא טובא משא"כ במכר:
והנה המהרי"ק שורש קי"ח כתב שאם מת אדון העיר וקם תחתיו אדון אחר אין להם חזקה בחנות יעו"ש. נראה דעתו דבנתחלפו הבעלים בטלה החזקה. אבל ז"א דא"כ מאי איריא מת ה"ה מכר וגם הא כתב שם הטעם משום דבאמצע הזמן הוי כהפקר וממילא בטלה החזקה. ולזה נראה דטעמו כעין מש"ל בדעת הרדב"ז דבכה"ג לא שייכא התקנה כיון שנעשה כהפקר. ובשו"מ שם הביא להקשות דהא עכו"ם מוריש מה"ת ואמאי הוי הפקר ונדחק בזה. ולענד"נ פשוט שהיה רק ענין ממשלה שאינו מורישה ליורשיו שלא היה בתורת קנין שלו. וכ"נ בשורש קפ"ו שכתב שם שבנתיים היתה העיר בלי מושל כלל יעו"ש הרי שלא היה מצד ירושה. ובלא"ה י"ל דאף דעכו"ם מוריש לבנו מה"ת כדילפינן בקידושין י"ז מלוט ומעשו אבל אם אין לו בנים י"ל שפיר שאין לו דין שארי ירושות דאטו פרשת נחלות כתב בהו וצ"ע בזה לדינא:
והנה כ"ז בתקנת חזקות הנהוגים בתוגרמא שבהם דברו הרדב"ז וכנה"ג ואין ללמוד מהם כלל לדיני חזקות הנהוגים אצליכם שהם תקנות אחרות. אך מ"מ יש ללמוד דכיון שאצליכם נהוג שאם נתחלפו הבעלים מ"מ חזקתו במקומו עומדת א"כ ה"ה בשוכר מן השוכר כמוש"ל. אכן בעיקר הדברים נתבאר בשו"ת ב"ח סי' ס"א שמפורש בהתקנה שכל ספק שיסתפקו בפרטי התקנה יהיה הכל כפי ראות עיני הדיין יעו"ש להדיא. וא"כ אין כאן מקום לפלפולים רק אם יראה הדיין שכבר הכניס א"ע הרבה בעסק והוא פיסוק חייתו יש לדון דין חזקה כי יש עוד מקום לומר כיון שעיקר טעם החזקה משום הוצאות וחובות כמו"ש בב"ח שם. והכא שלא שכר מן האדון בעצמו י"ל דלא סמכא דעתיה כ"כ שישאר על מקומו להוציא הוצאות ולעשות חובות כי שמא לא ירצה בו האדון בעצמו. ועכ"פ עיקר נראה שיש לדון דין חזקה בכה"ג וכנ"ל. וגם כי ידוע שעיקר סמיכות דעתם על תקנת החזקות שלא ישיגו גבולו וכידוע שאין דרך הנכרים לשכור עסקים אלו: