שות דברי מלכיאל חלק א· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים
חלק אורח חיים · סימן יד
אם מצוה אחת זמנה עובר ואחת זמנה נמשך רק היא תדיר:
אות יט
ואם מצוה אחת זמנה עובר ואחת זמנה נמשך רק היא תדיר מבואר בברכות כ"ח דעוברת קודמת דאיתא שם מוסף ומנחה מתפלל מנחה ואח"כ מוסף. רי"א מוסף ואח"כ מנחה שזו מצוה עוברת וזו אינה עוברת. וע"כ לא פליגי חכמים על ר"י רק משום דס"ל שם מוספים זמנו כל היום ע"ש ולא הוי מצוה עוברת כלל אבל בסברא דעוברת קדים לא פליגי ואף דמנחה תדירה כדאיתא התם וכ"כ הש"א סי' י"ט וכ"כ המג"א סי' רפ"ו. ולכאורה קשה דא"כ למה לי קרא דתמידים קודם למוספין משום תדיר תיפוק ליה דתמיד אינו קרב רק עד ד' שעות. ומוספים לר"י עד ז' ולרבנן כל היום והו"ל תמיד זמנו עובר. ובשלמא קרא דהעולה שכ' התוס' בזבחים פ"ט ובכמה מקומות דאיירי בהקטרה א"ש דהקטרת תמיד הוא כל היום ואף בלילה. אבל קרא דמלבד דאיירי בעבודת הדם כמו"ש התוס' שם קשה כנ"ל. וצ"ל שזהו בכלל מה שהקשו התוס' שם ל"ל קרא תיפוק ליה דיוקדם דבר שנאמר בבוקר לדבר שנאמר בו ביום. ותרצו ע"ז ביומא ל"ג דצריך קרא לאגמורי בעלמא דתדיר קודם וה"נ י"ל כן דלהקדים מצוה עוברת ל"צ קרא דזה נדע מסברא. ובזבחים פ"ט נשארו בקושיא מהא דבבוקר וביום. ומקודם שם הזכירו סברא דאצטריך קרא לאגמורי בעלמא. וא"כ קשה מה אח"כ דשפיר מיתרצא בהכי גם הך קושיא וכמו שתירצו באמת כן ביומא. ונראה דבזבחים שם נשארו בקושיא לאביי שם דאמר דילפינן לעלמא מגופא דקרא דליכתוב מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד ל"ל. למימר דהך דתדירא קודמין. ופירש"י דתלה הטעם בתמידות. ולזה קשה להו דאכתי ל"ל כלל קרא דאשר לעולת התמיד דממילא נדע דאתי לאגמורי לענין תדיר דלגופיה ל"צ דידעינן מבבוקר כנ"ל. וכן קשה שם דקאמר דיליף מתעשו שיהו כל עשיות שוות ולזה נשארו בקושיא. וקודם לזה שכ' שצריך קרא לכל התדירין שיקדמו היינו לגופיה ולעלמא יעו"ש. וביומא נראה דמ"מ מתרצו הכי משום דמפרשי כפירש"י בזבחים שם דרוצה לחלק דלא מקרי תדיר רק מה שישנו בכל יום כמו תמיד ע"ש. ולזה קאמר ר"א ואביי שם מיתורא דקרא דבכל גווני מקרי תדיר. ולפמ"ש מהא דמצוה עוברת א"ש לאביי. דמלבד עולת הבוקר אתא לאגמורי לענין מצוה עוברת שקודמת כמו תמיד שזמנו בבקר ואשר לעולת התמיד אתא לאגמורי לתדיר. אבל פשטות הש"ס משמע כמ"ש דצריך קרא שלא נחלק בין תדיר לתדיר. וצ"ל דמצוה עוברת ידעינן מסברא דקדמה כנ"ל. ובתוס' ישנים יומא ל"ד איתא דמדחו תי' תוס' הנ"ל דהא תדיר יליף בזבחים מכאלה תעשו. נראה שדעתם כמוש"ל לדעת התוס' בזבחים, דמשמע להו שזה עיקר הלימוד לעלמא. אבל ביאור הסוגיא לא משמע כן רק כפירש"י וכנ"ל. ונראה דמפרשי קושית הש"ס שם משום דליכא עוד דבר שיהא תדיר כל יום שנצטרך ללמדו מתמיד וא"כ ע"כ לגופיה אצטריך וא"כ שפיר מקשו. ועכ"פ נחני ד' בדרך אמת שדעת התוספות בזבחים כדעת התוס' ישנים הנ"ל. ותימא שלא העירו בזה התוס' בכל המקומות שדברו בזה ובפרט התוס' ישנים שם שכתבו לדחות הא דבבוקר די"ל דמ"מ לא קדים ע"ש. ותיפוק ליה דמ"מ זמנה עוברת. ועוד קשה לי דהא בזבחים צ' ע"ב בשלמים של אמש וחטאת של היום ר"מ אומר דשלמים קודמים וחכמים אומרים חטאת קודם. ופ' התוס' שם דאיירי לענין אכילה לפי דשלמים אין נאכלים רק עד הלילה וחטאת נאכל גם כל הלילה להכי ס"ל לר"מ דשלמים קדמי וכ"כ הלח"מ פ"ט מהתו"מ בדעת הרמב"ם דמפרש לה לענין אכילה כדעת התוס' יעו"ש. הרי דאף דשלמים של אמש זמן אכילתם עובר מ"מ ס"ל לרבנן דחטאת קדים והכי קיי"ל וכ"פ הרמב"ם שם. וא"כ מבואר דר"י דברכות שם ס"ל כר"מ דהכא דס"ל דמצוה עוברת קדמה אף שחטאת מקודש. אבל רבנן פליגי עלה. והתוס' הביאו שם בשם רש"י לפרש דשלמים קדמי משום שהוא זלזול להשהותן דצורת הבשר מתקלקלת. והקשו התוס' דל"ל זה תיפוק ליה דזמנה עוברת. עכ"פ משמע דרש"י לא ס"ל אף לר"מ סברא זו לזה הוצרך לדחוק משום שהוא זלזול גדול ומ"מ רבנן פליגי עלה. ורק בשלמים של אמש ושל יום מודו שם דשל יום מוקדם. אבל במקודש או תדיר ודאי מקודש או תדיר קדמי. ועל פי זה נראה ליישב מה שקשה בסוגיא דברכות שם דאמר ר"י אין הלכה כר"י דאמר מתפלל מוסף ואח"כ מנחה. דל"ל למימר זה כיון דבלא"ה קיי"ל דמוספין כל היום וממילא דינא הוי הכי דתדיר קודם ועיין בזה בצל"ח ובש"א סי' י"ט. ולפמ"ש א"ש דהכי קאמר ר' יוחנן דאף לדברי ר"י דס"ל דמוספין בשבע שעות ג"כ אין הלכה כמותו דמוסף קודם רק מנחה קודם דתדירה אף שמוסף זמנו עובר. ולזה הזכיר בלשונו דאמר מתפלל וכו' ולא אמר סתמא אין הלכה כר"י והטעם משום שפוסק כרבנן דר"מ בזבחים שם:
אות כ
ובאמת קשה על פי' התוס' והרמב"ם הנ"ל שפירשו הא דשלמים של אמש לענין אכילה דבדף צ"א שם איתא דאיבעיא להו בקדם ושחט שאינו תדיר ובעי למיפשט מהא דשלמים של אמש וחטאת של היום דשלמים קודמים הא דיום דומיא דאמש וה"ד דקדים שחטיה לשלמים חטאת קודם ודחי דלמא שלמים דאמש וחטאת של היום משכחת לה דשחטינהו לתרווייהו אבל לא שחטינהו לתרווייהו תיבעיא לך ופירש"י שם דס"ד דמיירי בבאו שלמים אמש ושחטם היום דאי לא שחטם פשיטא דחטאת קודם. ודחי דשחט תרווייהו וזה שייך רק למאי דפירש"י שם דאיירי לענין הקרבה אבל אי לענין אכילה תק מה פושט מהכא ומאי קאמר דשחט חדא דהא איירי בשחוטין. וכבר הקשה זה בצ"ק ונשאר בקושיא. ונראה שלזה פירש"י שהובא בתוס' הטעם משום זלזול שצורת הבשר מתקלקלת והקשו התוס' דנימא משום שזמן עובר. אבל לפי פירושו מיושב סוגיא הנ"ל לפמש"ל אות י"א דטעם דקדם ושחט הוא ג"כ משום זלזול שיהא הקרבן מוטל וימתין עד שחיטת האחר ולזה דייק דדוקא זלזול גדול כזה שמוטל הבשר מאתמול אבל בקדם ושחט לא דאלת"ה לשמעינן בקדם ושחט וכ"ש במוטל מאמש וס"ד דאין חילוק בין אם כבר שחט החטאת בין אם רוצה לשחטו עתה דמ"מ בשר השלמים קודם באכילה. וע"ז דחי דאיירי דוקא ששחט שניהם וא"כ גם בשר החטאת מוטל ולזה בשניהם של יום חטאת קודם. ולפי"ז יש ליישב גם פי' התוס' דטעמא משום מצוה עוברת דה"ה של יום בשחטן קודם הוי זלזול ומשמע ליה דזה שקדם ושחט מקרי מוטל בבזיון נגד זה שנשחט אח"כ או דמשמע ליה דאיירי אף בלא נשחט החטאת כמש"ל. ודחי דשחטינהו תרווייהו ולזה צריך דוקא של אמש משום מצוה עוברת אבל בזיון אין כאן כיון ששניהם שחוטין וכ"ז דחוק:
אות כא
ולכאורה קשה בסוגיא שם דפשיט מר"מ מדיוקא ולא פשיט דחכמים אמרו שם להדיא דאף בשל אמש חטאת קדים וצ"ל דרוצה לפשוט דאף ר"מ ס"ל הכי. ולמאי דדחי ג"כ י"ל דבקדם ושחיט מודו רבנן דשלמים קדמי. והתוס' הקשו שם ד"ה דשחטינן דלתני בשלמים וחטאת של יום וקדם ושחט של שלמים דשלמים קדמי. ותרצו דאמש היינו נמי כעין של אמש וכגון דקדם ושחט ע"ש. ולא הבנתי דבריהם דהא לא מצי תני בכה"ג דבהא לא פליגי רבנן נמי וכנ"ל. ועו"ק דהא משמע דמשני דבקדם ושחטו אף לתנא מספקא ליה וגם מה קושיא היא זו דבעי תנא לאשמעינן דינא אם שחטינהו לתרווייהו ושלמים של אמש. וגם תירוצם צ"ע דאכתי תפשוט ודפליגי בה. וגם ל"ל משני הש"ס הכי דהיינו של אמש והא גופא מבעי"ל אי של אמש דוקא או כעין של אמש. וגם שכתבו בדבריהם לענין הקרבה והם מפרשים לענין אכילה כנ"ל. ואף שיש לדחוק קצת בזה דהא גופא קשה ל"ל תנא לעניין הקרבה אך זה אינו כמובן. ועוק"ל טובא בסוגיא שם דדייק הא דיום דומיא דאמש דקדים ושחט חטאת קדים דא"כ תקשי רישא דמתניתין דקתני שלמים של אמש ושלמים של יום שלמים של אמש קודמים משמע הא דיום דומיא דאמש דקדים ושחט שלמים בתראי קדמי וזה ודאי אינו. וגם למ"ש התוס' כעין אמש הא הפשטן אכתי לא ידע מזה. וראיתי בצ"ק שהקשה דדילמא נקט של אמש להודיע כחן דרבנן ונשאר בקושיא ולפלא שלא הרגיש יותר דנפשוט מדרבנן וכמוש"ל
ונראה דמכל הקושיות שהזכרנו הוכיחו התוס' דהא דמייתי הש"ס אינו משנתינו כלל דמשנתינו פשיטא דאיירי לענין אכילה ולישנא דמתניתין מוכח דכבר התחיל בדיני אכילה כל הקודם בהקרבה קודם באכילה ע"ש וע"ש בתוי"ט על המשנה הזאת וגם דלשון המשנה שלמים של אמש קודמין ובש"ס מייתי של אמש קודם לשל יום אך זה מצוי בש"ס. ולזה משמע להו דהש"ס מייתי ברייתא דקתני הכי דשלמים של אמש קדמי לחטאת של יום וידעו דאיירי לענין הקרבה ולהכי לא מייתי כלל פלוגתא דר"מ וחכמים דבזה כו"ע מודו דכל הבא קודם קרב קודם כדתנן בתוספתא. ואף דזה פשיטא ליה דכיון שכבר בא גם הקרבן השני לפניו שוב אין כאן דין אין מעבירין רק תדיר או מקודש קודם כמוש"ל. והתוספתא איירי שהשני עדיין לא בא לפניו ממש רק שיודע שתיכף יובא לפניו או שרואה מרחוק שמביאין לו מ"מ כיון שעומד מאמש הוי בזיון טפי וקדמי לחטאת של יום ומדמי ליה לקדם ושחט. והנה רש"י פי' דע"כ איירי בשחט ג"כ דאלת"ה פשיטא דחטאת קדים ע"ש. וקשה דא"כ כי מוקי דשחטינהו לתרווייהו תיקשי ג"כ דחטאת קודם כיון דפשיטא ליה שאם שניהם עומדים בשוה חטאת קודם. דאלת"ה לוקמא כשעומדין שאינם שחוטים וכמו שהרגיש רש"י זה על הפשטן וצ"ל דכיון ששחט השלמים מקודם הוי זלזול טפי להמתין עד אחר זריקת החטאת כיון דבלא"ה עמדו עוד מאמש ואף דגם החטאת נשחט. אולם לפמ"ש י"ל דשפיר מדמי של אמש לקדם ושחט ודחי דאיירי שנשחטו שניהם והוי בזיון טפי וכנ"ל. ומדוקדק דמסיק אבל לא שחטינהו לתרווייהו תבעי דהול"ל אבל שחט לשלמים תבעי ולמ"ש י"ל הכוונה שלא שחט שום אחד מ"מ תיבעי לקדם ושחט וכמוש"ל. והתוס' נראה שהוקשה להם ל"ל לומר שנשחטו שניהם ולא כפשוטו כנ"ל. ואי כפירש"י תיקשי דהשתא נמי שניהם שוים וכמוש"ל וגם משמע להו דוחק מ"ש לצרף בזיון דאמש לבזיון דשחיטה קודם ובאמת הוא דוחק גדול. לזה פרשו הם דמעיקרא מדמי לה כנ"ל ודחי ששחט שניהם פירש ששלמים באו תחילה ושחטם ואח"כ בא חטאת ושחטו דשלמים קדמי כיון ששחטם בהיתר. אבל אם כבר בא החטאת ועבר ושחט השלמים ואח"כ החטאת פשיטא דחטאת קודם אבל בשחט שלמים לחוד תיבעי. וע"ז הקשו דא"כ למה נקיט אמש דאפילו דהיום רק ששחטם קודם ביאת החטאת. והיינו דתרצי כעין אמש להורות שבאו בהקדם גמור כנ"ל כן יש ליישב דברי התוס' דזבחים.
אכן הרמב"ם שלא הביא הך דשלמים של אמש לענין הקרבה משמע דמפרש הסוגיא כפשוטה דפשיט מהמשנה. וצ"ל לדידיה הא דתנא רישא שלמים של אמש הוא אגב סיפא. ולשון הש"ס היכא משכחת לה בשחטינהו לתרווייהו משמע כן דאיירי לענין אכילה דאי להקרבה הול"ל דילמא התם איירי בשחט לתרווייהו ויש לדחות. ועוד יש לפרש באופן אחר ואקצר [ולפירש"י שפי' לענין הקרבה ומייתי במשנה שם מתוספתא דהבא קודם קרב קודם וצ"ל כוונתו לאו דוקא בא לחוד רק ששחטו ג"כ כפירש"י בדף צ"א וכמוש"ל. וא"כ מבואר דכשבא השני ג"כ אז מקודש קודם ולפי"ז קשה דקתני בתוספ' אימתי בזמן שבאו שניהם כאחד וכו' משמע דאם בא אחד קודם אף שעתה שניהם עומדים לפניך קרב קודם הבא קודם. ולכאורה רציתי לומר דלא קאי הא דתוספתא רק על בבא דפרים ואלים דתני קודם לזה שם וכן ברמב"ם ספ"ט מה' תו"מ אבל לא לענין תדיר ומקודש דחשיבתם ילפנין מקראי וכ"נ בכ"מ שם שכתב דקאי על פרים ואלים ומנחת איש ואשה משמע אבל לא אתדיר ומקודש. ובשו"ת יד אליהו סי' מ"א הבין דקאי אכולהו אף אתדיר ומקודש ע"ש. אבל מרש"י דמייתי להא דתוספתא אהא דשלמים וחטאת לא משמע הכי כנ"ל וצ"ל דמפרש לה דלאו דוקא קאמר שבאו שניהם כאחד. רק שעומדים שניהם כאחד ונקט באו כאחד דאי בא קודם ל"ל הקריבו קודם. והבא ראשון קרב ראשון מפרש כמוש"ל שהשני אינו מזומן עדיין לפניו. ועכ"פ בזה ס"ל לרש"י ורמב"ם כמוש"ל דאם עומדים שניהם מוכנים לפניו אז המקודש או התדיר קודם אף שהאינו תדיר בא קודם ורק בהתחיל כגון שחט וכדומה אז יגמור]. [ובכ"מ שם פ"ט מה' תו"מ הל"ג ראיתי שכתב עמ"ש הרמב"ם דאם שחט של אינו מקודש קודם למקודש. דאף שבש"ס נזכר תדיר מכל ס"ל לרמב"ם דתדיר ומקודש שוים בזה ע"ש. ותמיהני דהא מדמי לה הש"ס להדיא כדבעי למפשט מהא דשלמים וחטאת] וכה"ג צ"ל בדברי הרמב"ם פ"ט מה' תו"מ הל"ד שכתב אם נשחטו שניהם כאחד ממרס בדמו עד שיזרק דם התדיר ע"ש. ולכאורה קשה אמאי נקיט נשחטו כאחד דהא מפורש בסוגיא דזבחים צ"א דאף אם שחט קודם שאינו תדיר ואח"כ התדיר ג"כ ממרס בדמו יעו"ש דפשיט לה מפסח ותמיד. ועכצ"ל כמו"ש דלאו דוקא נשחטו שניהם כאחד רק ששחוטים לפנינו כאחד. ואפשר לומר דקמ"ל רבותא דבשחט תדיר לבסוף י"ל שאינו רשאי להפסיק באמצע כיון שכבר התחיל בו והפסיק בשאינו תדיר משא"כ בנשחטו כאחד. אבל ז"א דבנשחטו כאחד לא קמ"ל מידי דהא הוי כמו באו לפניו שניהם כאחד דמ"ש וכמוש"ל ועכצ"ל כנ"ל דלאו דוקא. ויש לדחוק דאיירי שאינו תדיר בא קודם רק נשחטו כאחד אבל ז"א כמובן וז"ב דל"ד נקיט. עכ"פ כיון שביארנו שיטת התוס' והרמב"ם בס"ד קשה טובא דמוכח דמקודש קדים למצוה עוברת כנ"ל:
אות כב
ועוק"ל מהא דזבחים פ"ט ע"ב דמבעיא לן שם דם חטאת ואיברי עולה איזה קודם וכן דם עולה ואימורי חטאת ולא איפשטא ע"ש. וקשה דתיפוק ליה דזריקת דם הויא מצוה עוברת דדם נפסל בשקיעת החמה כדאיתא בזבחים נ"ו ע"א והקטרת איברים ואימורים כשר כל הלילה כדתנן ריש ברכות ומגילה כ' ע"ב. ואף דאיתא בפסחים ס"ח גבי הקטרת אימורים דחביבה מצוה בשעתה ודוחה שבת יעו"ש ומבואר שעיקר זמן הקטרה הוא ביום. מכל מקום כיון שכשר כל הלילה לא הוי זמנה עוברת. ויותר מזה כתב המג"א סי' רפ"ו והש"א סי' י"ט דמנחה שיש לה תשלומין לא מקרי מצוה עוברת. ואף דשם מבואר דביש שהות מנחה קודם למוסף הנה זה קשה באמת על המג"א והש"א דהא לר"י מוסף קודם משום שזמנו עובר אף ביש שהות. וצ"ל דתשלומין גרע טפי כדאיתא בברכות כ"ו דמ"מ שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה ע"ש ולזה דוקא באין שהות מוסף קודם לרבנן. וא"כ ה"נ גבי אימורים אינו בתורת תשלומין כלל רק מצותו כן. וצריך לדחוק ולומר דדמי לתשלומין. וכה"ג יש לעורר ביומא ל"ג דאיכא דזמנם עובר יעו"ש ואקצר. ועיין פסחים ק"ה ב' דפריך שיקדים הבדלה לבהמ"ז משום חביבה מצוה בשעתה אף דבהמ"ז אינו מברך רק עד שיתעכל המזון כדאיתא בברכות נ"ג והבדלה מבדיל והולך כדאיתא התם ודוחק לומר דעדיפא משני אבל ז"א כמש"ל אות י"ז יעו"ש. והא דקאמר שם דמקדש בלילה אף שלא יהא לו לכבוד יום משום חביבה מצוה בשעתה משמע ג"כ דלא כהמג"א וש"א הנ"ל דהא חזינן לאו כלום הוא זה ומזה קצת ישוב להא דאימורין שהזכרנו:
אות כג
ובישוב כל הנ"ל נלענ"ד דלא שייך דין זה דמצוה עוברת קודמת רק היכא שהזמן קצר וקרוב הדבר שאם יעשה אחת וישהה מעט לא יוכל עוד לעשות האחרת אז מצוה עוברת קודמת. וכעין הא דר"י דס"ל מוסף עד שבע שעות ומנחה התחלת זמנה שש ומחצה. וא"כ אין לו רק חצי שעה והוי זמן קצר וכבר מצינו ר"פ אין עומדין שיעור שעה לתפלה בחסידים הראשונים ובמק"א בארנו אי הוי שעה דוקא. וכן מצינו במנחה שבחצי שעה קודם הזמן חיישינן לפשיעה וכ"כ הפוסקים גבי ק"ש דערבית שיעור חצי שעה ובכה"ג בכ"מ שפיר מצוה עוברת קודמת אבל כשהזמן גדול כמו לרבנן גבי שלמים של אמש וחטאת שהזכרנו. דודאי לא איירי כשהזמן קצר ואם יאכל החטאת יבאו השלמים לידי נותר. דאז מודו רבנן ששלמים קודמים דכיון שדיני הקדימות אינם לעכב כמו דאיתא במנחות מ"ט ודאי לא נעבור בשביל זה בידים על לא תותירו ורק פליגי היכא שעוד היום גדול ומ"מ ס"ל לר"מ דשלמים קודמין מפני בזיון שמתקלקל צורת הבשר כפירש"י שהביאו התוס' וגם התוס' שחלקו על רש"י כוונתם ג"כ דיש לחוש שמא יבא לידי נותר דאיכא תרתי ביטול עשה דאכילת קדשים ול"ת דנותר וגם דאכילה היא פעולה נמשכת הרבה וגם לפעמים כשיאכלו החטאת יהיו שבעים ויהיו אסורים לאכול השלמים משום אכילה גסה אבל בעלמא גם ר"מ מודה וכמו"ש. ולזה בתמיד דקודם למוסף לא אמרינן טעמא משום דזמנו עובר ג"כ מש"ה דכיון דנמשך זמנו ד' שעות לא חיישינן להכי וכדאיתא בפסחים נ"ח זמן הקרבתו שעה אחת ע"ש ברש"י וכן בהא דאימורים ודם שהזכרנו ג"כ לא שייך זה שדם זמנו כל היום. ואם באמת אין שהות וזמנו עובר ודאי י"ל דדם קודם. אך לפמש"ל דלא כהמג"א והש"א דתשלומין לא מקרי אינה עוברת וכן מפורש בירושלמי פ"ד דברכות וכבר תפס על המג"א בדגמ"ר שם ובק"א על הש"א יעו"ש וגם הוכחנו מהא דפסחים ק"ה דחביבה מצוה בשעתה דוחה לדיני קדימה א"כ י"ל דאימורים קדמי וכמוש"ל דהוי כעין תשלומין ואכמ"ל בזה:
אות כד
ועפ"ז יש ליישב הא דאיתא בירושלמי פ"ד דברכות ה"א ר"ח בשם ר' יוחנן תפה"מ ותפלת המוספין תפלת המנחה קודמת. הוון בעון מימר כשאין ביום שהות להתפלל שניהם אבל אם יש ביום כדי להתפלל שניהם תפלת מוסף קודם ר"ז בשם ר"י וכו' ר' נתן ב"ר טוביה בשם ר"י אפילו יש ביום כו' מנחה קודמת והוא היפך דעת המג"א כמש"ל וצריך להבין למה מסתברא ליה טפי באין שהות דאדרבא ביש שהות מסתבר טפי דתדיר קודם עיין תוס' ר"פ כל התדיר ועיין מנחות מ"ט וע' תוס' שבת כ"ג ע"ב ובשו"ע סי' תרפ"ז בהג"ה. ונראה משום דמצינו בקרבנות לעולם מוסף קודם לתמיד של בין הערבים אף אם שהו להקריב המוסף עד אחר שבע ועיין ר"ה ל' ע"ב תוס' ד"ה ונתקלקלו מ"ש בזה. אבל היכא דליכא רק כבש אחד מבואר במנחות מ"ט דתמיד קודם למוסף ורק בתמידין דלמחר מבעיא ליה שם אבל בתמיד דהאידנא פשיטא דקדים ע"ש ולזה ס"ד דביש שהות מוסף קודם כדין ובאין שהות מנחה קודם דתפלות כנגד תמידים תקנום ומייתי עלה דמ"מ מנחה קודם. ולכאורה קשה למה בעי למימר הכי דהא קתני בברייתא דבש"ס דילן מתפלל מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף אלמא דאיירי ביש שהות ועיין בקו"א לש"א שהרגיש בזה ולפמש"ל א"ש בס"ד. דבאמת א"א לצמצם כ"כ אם אפשר להתפלל שניהם או לא ורק כשרואה שהשעה דחוקה צריך להתפלל אותה שצריך להקדים ואם ישאר לו פנאי יתפלל גם תפלה השניה. ולזה ס"ד דירושלמי לפרש הברייתא דה"ק היו לפניו ב' תפלות וכו' פי' והשעה דחוקה דהיינו אין שהות כנ"ל מתפלל מנחה ואח"כ אם ישאר לו עת מתפלל מוסף. והוי הך דרבנן דומיא דר"י דאיירי בשעה דחוקה כמוש"ל. וע"ז פושט הירושלמי דרבנן איירי אף ביש שהות והוי ממש דומיא דר"י דאיירי בשבע שעות וע"ז פליגי רבנן והוי שהות טובא [וע"ש עוד בירושלמי דמייתי לחלק בין מנחה גדולה לקטנה ומשמע שאינו מפרש כנ"ל ועיין ברא"ש שם ואקצר] ועפ"ז מדוקדק לשון ש"ס דילן דאר"י אין הלכה כר"י דאמר מתפלל מוסף וכו' ולא אמר כפשוטו הלכה כרבנן וכמו שהקשה הש"א. אבל למ"ש א"ש דדייק דהלכה כן אף ביש שהות כהא דר"י דאיירי בשבע שעות כנ"ל. ומבואר דקאמר שם מקודם ר"י הלכה מתפלל מנחה ואח"כ ואח"כ א"ל ר"נ בר טובי' לר"ז הכי אר"י אין הלכה כר"י דאמר וכו'. והוא פלא דלמה שינה לשונו ממאמר הקודם דמשמע דתרי מימרי נינהו אבל עפ"י הירושלמי א"ש דאה"נ דתרי מימרי נינהו. דקמייתא איירי בשעה דחוקה ור"נ בר טובי' קמ"ל אף ביש שהות וכהא דר"י כנ"ל וכדמייתי בירושלמי להדיא כן בשם ר"נ בר טובי' כנ"ל:
אות כה
עכ"פ נתברר דמצוה עוברת אין לה דין קדימה רק היכא שהשעה דחוקה ואפשר שתיבטל וכעין הא דמ"ק ט' כמוש"ל אות י"ד אבל ביש שהות גדול שפיר תדיר או מקודש קודם כדין. אכן בשניהם שוים נראה דהעוברת קודמת כדמשמע בזבחים צ' דבשלמים של אמש ושלמים של יום מודו רבנן דשל אמש קדמי ואף שיש לדחות דלענין זה מודו רבנן לסברת ר"מ דקלקול בשר שהזכרנו. אבל הוא דחוק ויותר נראה דעוברת קדמה: