אור ברסלב
שות דברי מלכיאל חלק א חלק אורח חיים › סימן י

שות דברי מלכיאל חלק א· רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים

חלק אורח חיים · סימן י

סימן ט

אם כבר התחיל באינה תדירה.

אות ט

והנה אם התחיל במצוה שאינו תדירה ויש לפניו תדירה או המקודשת טפי פסק הש"א שמחוייב לפסוק באמצע השאינה תדירה לעשות התדירה. ולענ"ד ז"א דכבר בארנו בס"ד דאף בפגיעה הוי העברה. אף שמקודם פגע בשניה. מ"מ כיון שעכשיו עוסק בזו צריך לעשותה וה"ה הכא. והנה הש"א הוכיח שם מקושיית התוס' שהקשו ל"ל קרא דהעולה ראשונה להקדים תמיד. דהא י"ל דאיצטריך להיכא דכבר התחיל לעסוק בקרבן אחר קודם התמיד. ועכצ"ל דהתחיל לא מהני. והנה כבר ביארנו זה באות ח' דלק"מ. דקו' התוס' הוא על הברייתא והמשנה דלא משמע בהו הכי. דאלת"ה קשה דצריך קרא אם שחט. וא"ל דבאמת אם שחט קרבן קודם לתמיד יקרב. דהא מבואר בתוס' בכמה דוכתי שעיקר קדימה הוא עבודת הדם. ועתו"ס זבחים צ' ע"ב ד"ה תדיר מ"ש בזה. ואף דאם שחט הפסח קודם לתמיד של בהע"ר זורק דמו כדאיתא בזבחים צ"א. שאני התם דמדינא תמיד קודם דהא כתיב עלי' השלם כל הקרבנות כלם. ורק דילפינן ר"פ תמיד נשחט מקרא דפסח קודם וכמו"ש התוס' שם נ"ט א'. וא"כ הו"ל רק למצוה ולא לעכב. פי' דמ"מ אם שחט שפיר אין מעבירין על הפסח. אבל בתמיד דכבר איכא חד קרא שפיר י"ל דצריך אידך קרא לענין אם כבר שחט וכמש"ל. ועכצ"ל כמו"ש דלשון הברייתא לא משמע הכי רק דקאי על לכתחילה. ועמל"מ פ"א מה' תו"מ ה"ג באריכות בענין זה:

אות י

ונראה להביא ראיה דאם התחיל לא יפסיק. מהא דזבחים פ"ט ב' דפריך שם גבי חטאת קודם לעולה מפני שמכפר. שיתן מתנה אחת שהיא עיקר הכפרה. ואח"כ יתן דם העולה קודם שיתן כל הארבע מתנות של חטאת. ואמרי במערבא כיון שהתחיל גומר. ואף רבינא דמשני התם שנויא אחרינא. היינו משום דס"ל דהנך לא מעכבי וקיל טפי. דכבר מצינו שנותן אף לכתחילה רק מתנה אחת. כגון בנתערבו נתנין מתן א' במתן ד' בזבחים פ' ע"א. וגם דמיירי אף כשהניח הכלי עם הדם מידו אחר מתנה הראשונה דמ"מ צריך לגמור. וכן מוכרח לומר דהא ביומא ל"ג בהא דמקשו למה יקדם ב' גזירי עצים לדישון מזבח הפנימי (וע"ל אות ה' שפירשנו דפנים הוי מקודש). תירץ רבינא גופי' כיון שהתחיל במערכה גומר ע"ש. הרי להדיא דס"ל לרבינא סברת בני מערבא דצריך לגמור. ועכצ"ל כמו"ש דמתנות דלא מעכבי גרע טפי. ונדחה מ"ש דנ"מ אם הניח הכלי מידו. דהא ה"נ אין הגזירין בידו וכמו"ש התו"י שם. ויותר נראה דרבינא שמע לה מבני מערבא בהא דזבחים שם וקבלה מנייהו. להכי משני לה ביומא שם הכי. ור' ירמיה ורב אשי דלא ניחא להו שם בשנויא דרבינא שם. היינו משום שאין סידור מערכה. וב' גזירים נעשים בכהן אחד ואינם עסק אחד כלל. ולא שייך לקרות זה גמר. ועיין יומא ל"ט שלא היו כהנים נמנעים מלהביא עצים למערכה כל היום ויש לדחות. אך י"ל דהש"א איירי דהתחיל שלא ברשות והתם מיירי שהתחיל ברשות אבל מ"מ כיון דחזינן דמשום גמר המצוה מניח החשובה ממנה לעשותה אח"כ וא"כ ה"ה להתחיל שלא ברשות. ובפרט לפמש"ל דאם עבר על המצוה לאחרת א"צ לשוב אליה ומחוייב לעשות אותה שלפניו עכשיו דודאי אם התחיל אילו מפסיק. וכעין זה כתב הרשב"א בחי' לברכות נ"ז ע"ב דבחזרה מקבורת המת אם התחילו פסוק ראשון מק"ש יגמור כל הפרשה כולה ע"ש וכ"כ הב"י או"ח סי' ע"ב בשם הר"י אבוהב. ואף דהטור יו"ד סי' שע"ו חולק ע"ז היינו משום שכבר התחיל בכבוד המת ומחוייב לעסוק בהספידו ובתנחומי האבל כמו דאיתא בירושלמי ברכות שם אבל בעלמא ודאי גומר דאלת"ה וקשה על הטור מגמ' דזבחים שם ובמק"א הארכתי יותר בזה ובגוף הדין דעוסק במצוה והפסיק למצוה אחרת ואכמ"ל בזה. ועיין או"ח סי' תל"א ס"ב לענין אם התחיל ללמוד בלילה. ואין דומה כלל לעניננו כמובן:

אות יא

והנה בזבחים צ"א איתא דאם קדם ושחט לשאינו תדיר שזורק את דמו קודם התדיר. ולכאורה משמע משום שהתחיל במצוה. אכן הש"א כתב דע"כ אינו משום התחלה. דא"כ מאי מייתי שם עלה מהא דמתפלל מנחה ואח"כ מוסף דהא לא התחיל במוסף. וכן מייתי שם הש"ס מהא דיין קודם ליום משום תדיר והא כבר קידש היום ועדיין יין לא בא. וגם בזה ליכא התחיל. ולזה פי' הש"א שעיקר הסברא שם הוא משום הגעת זמן. דכיון ששחט הגיע זמן זריקת דמו. משא"כ בזה שעדיין לא נשחט אינו רק עומד לכך אבל לא הגיע זמן. ומייתי שפיר ממוסף וקידוש היום שהגיע זמנם ע"ש באורך. ולענ"ד א"א לומר כן דמה הגעת זמן שייך טפי בשחט הקרבן. וגם דמייתי שם עלה דאם שחט הפסח קודם לתמיד יזרוק דם הפסח. ומאי שייך בזה הגעת זמן טפי מקודם ששחטו. שג"כ זמן פסח אחר חצות היום וכדאיתא בזבחים ק' א' שאז מוטל עליו מצותו ודוחה מצות לא יטמא עי"ש. ורק שצריך להקריב הקרבן תמיד מקודם וא"כ גם בשחט הפסח מ"מ קיים לפנינו האי דינא שהתמיד קודם לזריקת דם הפסח. ועכצ"ל שכיון שהתחיל אין רשאי לבזות המצוה ולדחותה וכמוש"ל אות ט' דהא דילפינן שתמיד קודם לפסח הוא רק לכתחילה יעו"ש. ועו"ק מהא דמנחות מ"ט דמבע"ל במוספים דהיום ותמידין דלמחר הי קדמי ולא איפשיטא. והא מוספים הגיע זמנם ובזבחים שם איפשטא דזורק את דמו אם שחטו. וראיתי בש"א סי' ס"ב שהרגיש בקושיא זו. וכתב דבאמת יש לפשוט מהכא אותה בעיא. אבל הרי הרמב"ם בפ"ט מה' תו"מ פסק דלא נפשטה האיבעיא וגם דתקשה על הש"ס למה לא מייתי האי ברייתא דזבחים למיפשט מינה. והש"א בעצמו שם הביא דעת הרמב"ם שלא נפשטה ע"ש:

אשר לזה נראה שהטעם שם כמו שפרש"י שם במקומו. משום דהוי זלזול ובזיון לאותו קרבן אם יניחנו שחוט ויעסוק בקרבן אחר וכמוש"ל שזהו עיקר טעם דא"מ עהמ"צ. ולזה שפיר מייתי מקידוש היום. דכיון שכבר קידש היום והתחיל ממילא לקיים מצות שמירת שבת וקדושתו. א"כ וודאי הוי זלזול שלא לברך ע"ז. ומשני דכיון שעתה בא היין ג"כ שוב הוי כשחטינהו תרווייהו. פי' שכיון ששני המצות מוכנים לפניו. שוב אין בזיון למצוה הראשונה. וכמוש"ל שאף שקדמה מצוה אחת לפניו מ"מ כיון שפגע אח"כ במצוה אחרת הו"ל שוב שניהם שווים. ואין לראשונה מעלה על זו. וע"כ הדר לדינא דתדיר קודם. ומייתי גם כן ממוסף ומנחה דכיון שבידו להתפלל מוסף ונתחייב בו עוד בבוקר א"כ הו"ל כפגע ברישא וא"כ הו"ל בזיון לעבור מעליה. ומשני ג"כ שכיון שהגיע עתה זמן מנחה שוב הו"ל כשניהם שוים וכנ"ל. ומיושב ג"כ מהא דמנחות מ"ט דשם דליכא רק שני כבשים מקרי שאין מוכן לפניו כלל קרבן המוספים. כמוש"ל אות ז' דלא שייך בזה אין מעבירין כלל ע"ש. ובזה יש לבאר הא דמייתי בזבחים שם מהא דשלמים של אמש וחטאת של היום וכמו שיבואר להלן בעז"ה. ואפשר דשחט עדיפא מפגע במצוה דעלמא דהכא הוי זלזול גדול להניח קדשים שחוטים ולמרס בדמו עד שיקריב קרבן אחר וכן פרש"י שם. וא"כ אף אם כבר הניח מזרק הדם מידו מ"מ צריך לזרוק. רק לשון הש"ס בזבחים שם דיהיב לאחר וממרס בדמו משמע דמיירי שהדם עדיין בידו. וי"ל דנקיט לרבותא דאף שעדיין הדם בידו. מ"מ אולי צריך ליתן לאחר למרס. והא דמייתי ממוסף ומנחה ולא דחי דשחט גרע טפי. י"ל דעדיפא מזה משני. וגם אפשר ס"ד דהוי ג"כ בזיון גדול לדחות תפילת מוסף שנתחייב בה מצפרא והיה בידו להתפלל. עכ"פ עיקר הטעם משום בזיון מצוה ולא משום הגעת הזמן. ולכאורה קשה דמבע"ל שם פ"ט ב' דם חטאת ואברי עולה איזה קודם. ולכאורה יפלא איך יזלזל בחטאת למרס בדמו דהא פשטינן בדף צ"א דאם שחט יזרוק כנ"ל. וצ"ל דגם מה שאברי עולה מוטלים הוי בזיון גדול ולזה שפיר מדמי להו וצ"ל שכהן אחר שחט החטאת והניח הדם. דאלת"ה אינו רשאי להפסיק בעבודת חטאת כיון שהתחיל וכמוש"ל. ובלא"ה צל"כ דהא כהן אחד לא עבד ב' עבודות חטאת ועולה בב"א. עכ"פ נראה ברור לדינא דאם התחיל ודאי אינו פוסק אף למצוה החשובה ממנה. ואף אם התחיל שלא ברשות וכן הוא דעת הט"ז סי' תרפ"ד. ואם התחיל יעו"י אין פוסק לרצה דלא כהש"א:

תוכן העניינים

שות דברי מלכיאל חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה